סעודה של מקובל

הרמב"ם, מקובל גדול של המאה ה- 12, פילוסוף, רופא, אסטרונום, הקדיש לא מעט מאמרים רפואיים לסעודה ולצריכת מזון. בפרט, הוא כתב, שאת המזון צריך ללעוס באופן יסודי, לקבל תענוג, אחרת המזון יהיה לנזק, ולהודות על זה לבורא.

בעולם הרוחני, מזון זה האור העליון שאותו אנחנו צריכים לקבל בעל מנת להשפיע, כלומר לצורך התענוג, ולא מפני שאנחנו רוצים להשביע את הרעב, ואין לנו ברירה אחרת.

נאמר (אפילו לא אצל מקובלים) שכדי ללעוס את המזון, צריך לעשות 72 (ע"ב) לעיסות עם השיניים. מנקודת מבט רוחנית השיניים לועסות "אור חכמה", בזה שמחלקות את הרצון להמון חלקיקים, כדי שאפשר יהיה לערבב אותו עם "אור חסדים". ובעולם הגשמי זה מתבטא בכך, שבזמן הלעיסה אצלנו מתרחש ערבוב של המזון עם הרוק.

צריך לאכול בשתיקה, בקרב חברים או משפחה, (רצוי לא לאכול לבד), בכך שכל רגע מרגישים הודיה.

כך זה היה אצל המורה שלי, הרב"ש. הסעודה עברה בדממה מוחלטת, אף אחד לא הוציא מילה. אפילו התנועות היו מאוד זהירות, כדי לא להפריע לאחרים להישאר במחשבות הפנימיות שלהם.

בדרך כלל אנחנו, עם החינוך הנוכחי שלנו, התרגלנו לדבר בזמן הסעודה. אנשים מתאספים בבית קפה, במסעדה, כדי לשוחח ביניהם, לתקשר וכולי. ואילו כאן, הכול לגמרי אחרת, הכול נעשה בשתיקה, בעבודה בתוך עצמך, אבל ביחס לאחרים. לכן הרמב"ם כותב, שצריך לאכול בשתיקה בקרב חברים או משפחה, ולהרגיש הודיה בכל רגע.

אני מקווה, שבסופו של דבר, אנחנו נגיע לכאלה סעודות.

מתוך שיעור בנושא "שאלות ותשובות" בשפה הרוסית, 17.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סעודה שמחייה את הגוף ואת הנפש
סעודה: רגע של הרהורים פנימיים
זעם בולם את עיכול המזון