נעשה אדם

ספר הזוהר, מאמר "נעשה אדם", פרשת "בראשית ב'", חלק ב', פסקה 172:

"הכתוב, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, מורה שהאדם נכלל משש קצוות הכלולים מכל, הן מחכמה והן מחסדים, כעין של מעלה, ז"א דאצילות… כי החסדים מיוחסים לזכר, והארת החכמה לנקבה. והזכר משתכלל בהארת החכמה ע"י הנקבה, והנקבה משתכללת בחסדים ע"י הזכר. ואז נעשה האדם יחיד בעולם ומושל בכל, כמו זו"ן העליונים."

רשת הקשר בינינו נקראת "אדם", לא הרצון לקבל בפני עצמו, אלא הקשר בין הרצונות והתכונות. לכן נאמר: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". כלומר, "נעשה אדם" זו מידת ההשפעה שמתגלה בחיבור ההדדי בין חלקי הנשמה הפרטיים, ברשת שמחברת אותם. יש בה "חסדים" ו"חכמה", חלקים זכרי ונקבי. את כל זה אנחנו לומדים בספר הזוהר.

לכן, בזמן קריאת הזוהר, אנחנו צריכים לתאר לעצמנו איך בקשרים שלנו, המתוקנים או המקולקלים, אבל שמתגלים לנו בצורה כזאת, מתגלה המערכת שנמצאת בתכונה הזאת.

ולא משנה אם הם מתגלים לנו בצורתם המקולקלת, כמו בקבוצה של רבי שמעון כשהתגלתה השנאה בכל כוחה. העיקר, שזאת לא אדישות. אבל אם זה כוח טוב או רע, זה לא משנה. עוצמת הכוח בעצמה מדברת על רמת הבירור. ותמיד בדרגה הזאת קיימים הקווים ימין ושמאל, שתי אבחנות מנוגדות, גם הכוח הרע וגם הכוח הטוב, שמתחברים אחר כך ב"קו אמצעי".

לכן, לא צריך לפחד מגילוי הרע, צריך "לברך על הרע כמו על הטוב". העיקר, שזה יהיה גילוי מטרתי, כמה שאפשר יותר גבוה, בעל עוצמה ומבורר.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 12.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הדרך אל הטוב – צעד אחר צעד
האדם הוא נוסחת הקשר
ספר הזוהר: סיפור על שׂנאה ואהבה