קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר להתמודד עם חוסר האמונה בגילוי הבורא, עקב הרבה ניסיונות כושלים?
תשובתי: יש לפנינו עוד הרבה ניסיונות, ואני לא מבטיח שהם יהיו מוצלחים. אבל מדוע אתה סבור שהם חסרי תועלת? מהניסיונות הכושלים אתה צובר את הפוטנציאל הדרוש של ייאוש מכוחות עצמך ובו זמנית גם מרירות, שאתה חייב להשיג את המטרה, אבל לא יכול, ולכן אתה תפנה לבורא. כי אי אפשר לפנות אליו, כל עוד אתה בטוח שביכולתך לחייב אותו לעשות משהו, אם אתה בעצמך תרצה, תדרוש, תצעק.
אנחנו מתקדמים בעולם הרוחני בשני כיוונים המנוגדים הדדית, ששוללים זה את זה הדדית: קו אחד זה שלמות מוחלטת (תכונת האור), קו שני זה חוסר שלמות מוחלטת (תכונת הרצון, הכלי), והם צריכים להיות תואמים.
זוהי הבעיה הפנימית שלנו, פיצול פנימי. אנחנו נמצאים בין שני המצבים: מצד אחד, "אם לא הבורא, אז מי יעזור לי?", מצד שני, "אם אין אני לי, מי לי".
הניסיות הכושלים שלנו, זה לא סתם כישלונות, אלא תנאים מצטברים של עלייה הכרחית ונכונה לבורא, כאשר אתה מרגיש, שמצד אחד, הוא לא יעזור לך מבלי שאתה תצעק אליו, מצד שני, רק הוא יעזור לך, אם אתה תצעק אליו. מצד שלישי, הצעקה שלך תלויה בכך, האם הוא יכוון אותך אליו. מצד רביעי, כמה שהוא לא יכוון אותך, בכל מקרה זה תלוי רק בך.
כזה פיצול פנימי מפצל אותנו, כמו בכוונת, כאשר שתי הצלבות מתפצלות: אחד כאן, השני שם, ואתה לא מצליח בשום אופן להצליב אותם. ישנה רק אפשרות אחת לשלב ביניהם, אם אתה לא תסתכל עליהם, אלא קדימה, על הבורא, בכך שמשתוקק אליו בעל מנת להשפיע, ואז הם יחפפו.
נאמר: "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא". כאשר אתה תשלב את שלושת המרכיבים, אז אתה תפגע במטרה.
ואיך אפשר להשתוקק לבורא, אם אתה לא רואה אותו? איך אתה יכול לכוון בצורה נכונה את עצמך, אם יש לך רק שני חריצים, והשלישי, המטרה, שאותה צריך לתפוס על הכוונת, היא בלתי נראית. למה אתה מכוון את עצמך? לקבוצה. היא נמצאת לפניך. בכך שאתה מכוון את עצמך לגמרי לקבוצה, להשפעה, לדבקות איתה, להתכללות בה, אתה קולע בדיוק בבורא.
מתוך שיעור בנושא "קבוצה והפצה", 22.10.2013
ידיעות קודמות בנושא:
עיצוב של הרגלים מיוחדים
לא סתם קריאות ריקניות
הכול מתחיל מהקבוצה
