קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מהו השורש הרוחני של מילים בטקסטים קבליים שנתפסות כמילים גסות?
תשובתי: גם בספרי הרפואה כתובות מילים בעלות גוון "גס" עליהן איננו נוהגים לדבר בחיי היומיום, וכך גם ב"חכמת הקבלה" שמדברת על החיים ולכן מביעה דברים בגלוי.
"הנשמה" נוצרת לפי אותם שלבי התפתחות של גוף האדם, טיפת זרע מאבא חודרת לרחם של האמא ומתרחשת הפריה, הכול נובע מהשורשים ב"העולם העליון" שמתגלים בהמשך בדרגת "העולם שלנו".
בחכמת הקבלה פוגשים מושגים מיניים רבים: חיבוק, נשיקות, זיווג וכדומה. מהיכן מופיעות באדם אותן פעולות ורצון אליהן, מדוע אנחנו מבצעים אותן? מפני שיש להן מקום "בעולם הרוחני".
בעולם שלנו אין דבר לא טבעי, להיפך, ניתנת לאדם האפשרות להגיע להידמות מלאה לבורא, למצב המושלם והמתוקן. יתכן שאם היינו רואים את המצב המתוקן כעת, הוא היה מצטייר לנו כדוחה, ומה יכול להיות דוחה יותר, מאשר לאהוב את האחר יותר מאשר את עצמך?
הערה: בימי הביניים נפוצו זרמים שלא הבינו נכון את "חכמת הקבלה" והפכו אותה לטקסים ופולחנים מיניים.
תגובתי: בני האדם עיוותנו תכונות רוחניות ע"י שימוש ברצונות האגואיסטיים שהולידו טקסים ופולחנים בדתות ואמונות. החל מתקופת האר"י מקובלים השתמשו בשפת "הספירות" כדי שהאדם לא יוכל לגשם את הכתוב במקורות הראשונים.
מתוך שיעור וירטואלי, 8.04.2018
