מדריך ליצירת צוותים – חלק ג'

עקרון להיווצרות צוות: שוויון

שאלה: כלל שני: עבודה על העיקרון העיקרי בצוות, שנקרא שוויון. אנחנו רואים באופן ברור שכולנו שונים, לכולם יש פוטנציאל שונה. במה שווים חברי הצוות?

תשובתי: למרות שהפוטנציאל לנו שונה, אבל בכך שאנחנו נמצאים יחד ועובדים להשגת מטרה אחת – איחוד, ביחס אליה, כל אחד במידת המאמצים והיכולות  שניתנו לו מצד הטבע, הופך להיות שווה לאחרים. לכן אין בינינו גדולים או קטנים, מצליחים או נכשלים. כולנו משתדלים להתאחד. כמה שכל אחד יכול לתת יגיעה לטובת האיחוד, זו המידה שהוא נותן.

הערה: כן, אבל אנחנו מדברים על שוויון סגולי. בעולם החיצוני נניח אנחנו רואים שאחד נותן 10 קילו של יגיעה, והאחר נותן קילו אחד.

תגובתי: אז מה? אם אתה יכול להרים 10 קילו ואני יכול להרים רק קילו אחד, האם אנחנו לא יכולים לעבוד יחד?

הערה: יכולים. אבל אני רוצה לקבל בהתאם. אם אני מרים יותר, אז בהתאם לזה אני רוצה גם לקבל יותר כבוד, תשומת לב וכל השאר.

תגובתי: וודאי, שאתה תקבל. כמובן.

שאלה: אז זה כבר לא שוויון, אם אנחנו מדברים על שוויון סגולי במה הוא יתבטא?

תשובתי: השוויון מתבטא בזה שכל אחד נותן לפי האפשרויות והיכולות הפיזיות, הפנימיות, המוסריות ובהתאם לזה מקבל. כולם מקבלים לפי היגיעה שנותנים.

הערה: אבל אני עם התפיסה האגואיסטית שלי לא יכול לדעת, אלו יכולות יש לאדם. כאשר אני מסתכל עליו, אני רואה שהאדם הזה לא נותן מספיק עבודה באופן קבוע. נדמה לי שהוא יכול יותר אבל לא עושה. באופן טבעי, זה מעורר רוגז ועימותים.

תגובתי: את זה כבר צריך להחליט הכוח של הקולקטיב. אם הקולקטיב יודע להשפיע בצורה נכונה על כל חבר שלו, אז הכול יהיה בסדר, ואם לא, אז אין מה לעשות. בעיקרון, שוויון זה לא באופן שבו אנחנו מבינים בעולם הגשמי. הרי השוויון צריך להיות מותנה, אם אני לא יכול להרים 10 קילו ועבורך זה פשוט, אז איזה שוויון יכול להיות? כלומר צריכות להיות מסגרות כלליות משותפות, שמקובלות על כולם שאותן כולם יכולים לקיים ולדבוק בהן. כדי לקיימן, האחד צריך לתת יגיעה בגודל "x", האחר בגודל "x+2", אבל זה כבר תלוי בפוטנציאל.

מתוך תוכנית טלוויזיה "מיומנויות ניהול", 18.06.2020