מאבק חסר תועלת 

שאלה: אם אנחנו לא יכולים להפריע לטבע, האם זה אומר להשלים עם מה שהוא עושה ולקבל את מרותו, לוותר ולהיכנע?

תשובתי: ראשית, אין מה להתנגד לטבע. זה לגמרי לא הגיוני, לא בחכמה לנהוג כך. הטבע, זה החלל, היקום השלם. אלה דרגות פנימיות שאני בכלל לא מכיר. מיהו האני? בסך הכול תולדה של הטבע הזה. כמו חרק קטנטן כנגדו. אני אפילו לא מתאר לעצמי, עם מי יש לי עסק. אז בשביל מה להתווכח ולדבר כמו ילד קטן שמנסה להילחם בטחנות רוח? למה להיות כמו דון קישוט?

אנחנו פשוט צריכים להבין שאנחנו נמצאים במערכת עצומה עם הרבה דרגות, אבל לא יודעים היכן, במה ואיך. לכן לפי מידת ההתפתחות שלנו, עלינו להשתדל להשתלב בתוכה באופן אוטומטי. אם היינו חלק דומם, צומח או חי של הטבע אז היינו נמצאים בתוכו באופן אוטומטי, כאלמנט אינטגרלי שלו. אבל מאחר ואנחנו משתייכים לדרגת "אדם", אז פרט לזה שאנחנו נמצאים בתוך הטבע, קיים בנו אלמנט נוסף, האגואיזם שדוחף אותנו החוצה מהטבע: "אני רוצה להיות מיוחד!". בזה האדם נבדל מבעלי החיים. יוצא, שעל ידי האגואיזם האדם דוחף את עצמו מחוץ לטבע, ובסופו של דבר סובל.

אבל האגואיזם שבתוכנו כל הזמן גדל, מכריח אותנו להיות מנוגדים והפוכים זה לזה ולטבע הדומם, צומח וחי הסובב אותנו. באופן כללי, זה הרע שלנו, הבעיה שגם נקראת כך: יצר הרע של האדם. הוא נברא כדי שנגיע להכרת הרע ונתקנו לטוב. אז נוכל להבין את כל עומקו של הטבע, כיצד להפוך להיות מקושרים בצורה אינטגרלית איתו ולהשתתף בכל הפעולות שלו.

לכן האגואיזם ניתן לנו, לא כדי שנתנגד לטבע ונעמידו כנגדנו, אלא כדי שדווקא בעזרתו נתקשר עם הטבע, נרגיש מרוחקים ממנו, נימשך אליו ונשתף עימו פעולה בצורה הדדית נכונה, בהשפעה הדדית זה על זה. אז האדם באמת יהיה שווה עם כל הטבע, מה שנקרא עם הבורא. מפני שהטבע, זה הבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 19.04.2020