לשמוע ולהקשיב למורה

אם התלמיד רואה את גדלות המורה שלו כמו חסיד כלפי הרבי, זה סימן לא טוב. כי התלמיד צריך לעבוד כדי להגדיל את המורה בעיניו, לגלות את זה שהוא חשוב.

ומצד שני, אם המורה נראה כגדול, אז האם זה נותן לי "חומר דלק" כדי לממש את העצות שלו? דווקא לפי הקריטריון הזה נבדק היחס שלי אליו. העבודה האמיתית היא בלבצע את דברי המורה, בקבוצה, בהפצה, בלימוד, בכוונות. ואם אין לי לכך כוחות, זה מפני שהמורה לא מספיק חשוב בעיניי.

אז איך להעלות את חשיבותו? כי היא הרי תבטיח לי את הדרך אל הבורא.

בשביל זה צריכה להיות קבוצה. בה אני מקבל מהחברים הכרה לגדלות המורה שלי, ואז אני יכול לבצע את מה שהוא אומר. יחד עם זה, צריך להעריך במורה דווקא את המסר שלו ולא שום דבר אחר. כל היתר יהיה כבר "עבודה זרה". העיקר זה הלימוד, השיטה שאותה הוא מלמד והפעולות שהוא מצביע עליהן כחשובות להשגת הבורא. דווקא את זה מעריכים החברים שלי.

בעיקרון, הסביבה מסוגלת להגביה בעיניי חשיבות של כל דבר, גם אם זה יהיה סוג של תה מיוחד, או מורה או בורא. הרצון לקבל לא מבחין כאן באבחנות מיוחדות, בשבילו פשוט קיימות אבחנות שונות של תענוגים. את כל האפשרויות הוא בוחן דרך תפיסה של הבנות סטנדרטיות, של ריקנות ומילוי פנימיים. הפרטים לא חשובים. אם מסביבי מעריכים תה, אז גם הוא מעריך תה, ואם מסביבי מעריכים את המורה או את הבורא, אז גם בשבילו יהיו חשובים המורה והבורא.

העיקר הוא שהתלמיד יהיה בגל שירצה לשמוע מה שאומר הרב ובזה שירצה לשמוע יפתחו לו מעין מחיצות פנימיות, אוזניים פנימיות. והוא ישמע דרכן מתוך פנימיות המערכת, קול פנימי.

שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 20.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ביקור של הנשיא
אמנות ההליכה בעקבות מורה דרך
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?