קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הערה: חזרת איניית חאן, סופי הודי, כותב שהאדם הלומד ללכת בדרך הרוחנית חייב להיות כמו כוס ריקה, כדי שהמוסיקה וההרמוניה יוכלו להימזג אל תוך ליבו.
תגובתי: כן, זה נכון. אם ליבו של האדם הוא הכוס האגואיסטית והיא ריקה, אז ניתן למלא אותה בהרמוניה של העולם, אז זה טוב.
שאלה: צריך לרוקן את הלב?
תשובתי: כן. הלב מלא רצונות. אם הוא מלא בכל מיני רצונות אגואיסטים, אפשר לרוקן אותו רק אם נקבל על עצמנו את כל הרצונות שלנו כריקים, שהם לא יכולים למלא אותנו ולהוליך אותנו בדרך הנכונה.
שאלה: אפשר לעשות זאת בצורה פסיכולוגית או זה עניין של חינוך?
תשובתי: כאן הכול הרבה יותר מורכב. אבל אני חושב שבני האדם יגיעו לזה בכל מקרה, היות ולא יכולה להיות דרך אחרת. הבורא מחזיק אותנו כך שאנחנו נבין בהדרגה מי אנחנו, באיזה עולם אנחנו קיימים ובאיזה אופן אנחנו יכולים להביא את עצמנו לצורה הנכונה.
שאלה: לבורא יש מושג של זמן?
תשובתי: לחלוטין לא.
שאלה: וזה שמחזיקים אותנו כל כך הרבה זמן בייסורים?
תשובתי: אם לא היינו מרגישים שאנחנו מתים, הכול היה אחרת. זה שאנחנו מתים בסוף, דוחף אותנו לכל מיני מחשבות ומבוי סתום וכן הלאה. אבל בעיקרון, אנחנו מתקדמים לכך שנבין שאין מוות, ואז נתחיל להתייחס לעצמנו, לעולם, לבורא, אחרת. והכול יהיה אחרת.
