קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשאני מתעלה מעל האגואיזם, אני מרגיש שאני מתנתק מהשליט שלי – מפרעה. וזה כבר מאפשר לי להרגיש את עצמי עצמאי במידה מסוימת. על מנת להתנתק מזה ששולט בי, נחוצה עבודה רבה בתוך הקבוצה ובלימוד, רצון למשוך את האור. ואז אני רואה בעצמי שכל רצונותיי, מחשבותיי ושאיפותיי, כל מה שיש בי, אינו שלי. זה כמו דיסק קשיח עם מערכת הפעלה מותקנת, שהתקינו בי. אני פשוט איני יכול לפעול אחרת. לא היום, לא מחר ולא מחרתיים.
למרות זאת, האדם אינו חי בעצמו, אלא בסביבה. העבודה והלימוד בתוך הסביבה מביאים לי את המאור המחזיר למוטב, ואז אני מרגיש שאני הפוך מהסביבה. עד אז אני לא חשבתי על כך, ורציתי פשוט לנצל את חיי לטובתי. אך לאור יש תכונה שונה – השפעה, ולכן אני מגלה שאני מנצל את האחרים על מנת לקבל. זאת היא פעולת האור: להראות לי שאני הפוך ממנו וכולי שואף רק לניצול הזולת. או שאני גורם להם נזק על מנת להרגיש את עצמי מעליהם, או שאני מקבל מהם מילוי, שגם זה טוב לי, או עוד יותר טוב, שניהם, גם להשפיל אותם וגם לסחוט מהם את המקסימום.
הודות לאור אני לא סתם רואה את האגואיזם שלי, אלא גם מגלה את הרע שבו. האנשים מבחוץ יגידו: "כן, אנחנו כאלה. מה לעשות?" כך העולם כולו מגלה שהוא שוקע בתוך המשבר בגלל האגואיזם, מפני שאנשים ומדינות שלימות אינם רוצים להתחשב באחרים: "אך אין מה לעשות. נמשיך לשחק הלאה".
רק האור מגלה לנו את הרע של טבענו. מתברר שהוא הפוך מהאור, וחוץ ממנו קיים עוד משהו. אנחנו מקבלים סוג של הכוונה שאומרת שאפשר לא רק להתייסר ולשקוע בדיכאון מלראות את הרע בתוכי, אלא בעולם ובבורא ישנה דרך אחרת. מתגלה לי כוח מיוחד, שמאיר, מנהל אותי, מגלה לי את הרע, והוא יעזור לי להשתנות.
מגיע רגע ההכרעה: אני פונה לכוח הזה, אני כבר מבין שהוא בכוונה גילה לי את הרע, בכוונה מעצב בי את הרע כדי שאני אזדקק לו, ארצה אותו, ארצה את הקשר עמו.
על יד זה אני מצדיק את כל הרע שבעולם. מתברר, שהדברים הללו מתגלים לי בצורה כזאת, רק כדי שאני אצור קשר עם השורש, עם מי שעשה את כל זה: יצר אותי ואת העולם כולו בתוך הרע. ואכן, הוא מודה: "בראתי יצר הרע, כל מה שאתה רואה זה רע. זאת העבודה שלי. אתה רוצה לשנות את המצב? – תבקש". יותר לא צריך כלום.
זה רגע מאוד מאוד לא פשוט. הרי לפנות עם בקשה, עם דרישה לתיקון, זה כבר שלב הקשר. אפשר לומר בוודאי, שהכל מגיע מלמעלה, לזרוק את כל הרע על הבורא, על הטבע. אבל להחליט לעצמי שהרע הזה הגיע לטובה, להודות עליו כעל טוב, זה כבר עניין אחר לגמרי.
אני מודה לבורא על הרע שהוא שולח ושבעזרתו אני יכול לפנות אליו. הוא התייחס אלי בצורה מיוחדת: דקר אותי כמה פעמים, כדי שאני ארים את עיני אליו, כדי שאתחיל לדבר איתו. עכשיו עלי להתעלות מעל הייסורים ולקבוע קשר איתו, שיהיה לי חשוב יותר מהייסורים. "לא חשוב, גם אם תשלח ייסורים חדשים, העיקר עבורי זה לא לפספס, לא לשחרר אותך". זאת כבר התפתחות בכיוון הקשר איתו.
אז האדם מגלה את עצמאותו. הוא מתעלה מעל האגו שלו בעזרת האור, אך האור הזה מגיע על פי דרישתו, ולכן גם הוא נרשם לזכותו.
האדם כאילו בעצמו מייצר, מושך ומשתמש בו. הוא מקבל מהאור כוח וניגש לתיקון עצמאי, מודד את רצונותיו ואת אפשרויותיו ועל ידי כך בונה את עצמו.
זאת העצמאות: אנחנו נעשים "עם חופשי בארצנו". "ארץ" בקבלה מסמלת "רצון": אני חופשי ברצון שלי ואני עושה בו ככל העולה על רוחי.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 06.05.2011
ידיעות קודמות בנושא:
על תועלת הדמיון
לומדים להשתמש בפרעה
התעורר והסתכל על עצמך
