הדואליות של התפיסה

מתוך הכנס בנובוסיבירסק. שיעור מס' 3

שאלה: איך אני בודק את המאמצים בקבוצה, והאם בכלל צריך לבדוק אותם? האם יוצא, שההרגשות האישיות שלי מרמות אותי?

תשובתי: זה לא חשוב. אנחנו בכל מקרה צריכים לקחת את ההרגשות האלה, לקחת את השׂכל שלנו ולעבוד איתם, ושוב בדואליות! בזה הבעיה שלנו.

מצד אחד, החברים נראים בעיניי ככאלה, שהייתי משנה כל אחד מהם או אפילו מחליף ואפילו את עצמי.

אבל מצד שני, הכול בא מהבורא, הוא בכוונה נותן לנו כזה מצב, כדי שמתוכו אנחנו נגיע למסקנה שזו שלמות, מפני שהיא נובעת ממנו. ואז יוצא, שהבורא נמצא בתוך הקבוצה. ודווקא מתוך מצב של פיצול, חלוקה, חוסר הבנה, התנגדות, אנחנו פתאום מתחילים להגדיר אותו.

אנחנו מקבלים מצע, בסיס, שעליו יכולים להרגיש אותו. והבסיס צריך להיות שונה מאוד, עם כל מיני קוצים. דווקא אז מתגלה אצלנו כמות עצומה של הרגשות, תכונות, כל מיני אבחנות מנוגדות. ואז הוא מורגש. אחרת אנחנו לא יכולים להרגיש את האור. אף על פי שאנחנו נמצאים בתוכו, אין לנו בינתיים ניגודיות בין האגו וההשפעה, בין "אני" והוא. ואת זה אנחנו בונים, את החוש החדש.

שאלה: כלומר אני בודק הכול גם באופן אינדיבידואלי וגם מהמצב של הקבוצה?

תשובתי: כן. אנחנו כל הזמן צריכים להימצא בשני המצבים, ולברר את המתרחש משתי הנקודות של הצופה.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בנובוסיבירסק, 08.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
האם הבורא צריך להכיר את עצמו?
מחוץ לזמן
החיים הם הכרה עצמית