דף הבית / אקטואליה / האם יש תועלת ממחאה כזו?

האם יש תועלת ממחאה כזו?

מחאת יוצאי אתיופיה עברה והשאירה אחריה זעם ושנאה גדולים יותר, בכך שהכניסה לתוך החברה שלנו יותר פיצול ופילוג. האם היא הביאה איזו שהיא תועלת? האם זה נכון להאשים את החברה הישראלית בהתלקחות האלימה הזו? ולמה לאחר כל כך הרבה שנים של חיים בישראל יוצאי אתיופיה לא הצליחו להשתלב?

כאשר החלה "העלייה הגדולה" מברית המועצות לשעבר, גרתי בבני ברק. אני זוכר שיום אחד יצאתי לרחוב וראיתי אנשים בחליפות ועניבות מטאטאים רחובות. אלה היו עולים חדשים מברית המועצות, מהנדסים, פרופסורים, רופאים… אני חושב שלא היה להם קל, אבל היה חשוב להם להתחיל לעבוד ולהשתלב.

כעבור שנה, שנה וחצי, רובם נעלמו מהרחובות. כאשר שאלתי את מטאטאי הרחובות החדשים לאן נעלמו הקודמים, הם ענו, שאלה מצאו עבודה אחרת. כך יוצאי רוסיה השתלבו בחברה הישראלית. הם עבדו קשה בעבודות עם שכר נמוך והשקיעו מאמצים גדולים מאוד, כדי להתחיל לעבוד במקצוע. בהדרגה הם התמזגו בחברה הישראלית, והפכו להיות חברים שווי ערך.

הקליטה של יוצאי תימן, מרוקו, ובכלל מכל מדינה לא הייתה קלה יותר. מפני שישראל, היא לא המקום הקל ביותר לקליטה. לא מקבלים כאן אף אחד בזרועות פתוחות. כל העולים החדשים מרגישים זאת בצורה מסויימת, זה מתבטא בכינויים מעליבים ואפילו גזעניים: רומני גנב, מרוקאי פושע, פרסי קמצן וכדומה.

מהבחינה הזאת העדה האתיופית איננה יוצאת דופן. כמו גם עדות אחרות היא חוותה במידה רבה יחס מזלזל מצד הצברים והעולים הישנים. אבל חייבים לזכור, שלא קיימת שיטה אחרת לשילוב בחברה חדשה, פרט לזה שצריך ללמוד ולעבוד כמו כל השאר. אפשר להתחיל גם מעבודה פשוטה, אבל עם זאת צריך כל הזמן ללמוד: לסיים את בית הספר, להתקבל לאוניברסיטה, רק כך אפשר להתקבל לעבודה טובה ולחדור למשרות מפתח.

חסימת כבישים, הבערת צמיגים, תקיפה של כלי רכב וגרימת ייסורים לעשרות אלפים של אנשים חפים מפשע, אלה פעולות של הפחדה שאינן מוכיחות כלום. אפשר למחות בשיטות לגיטימיות, אבל גם אז לפני שמוחים ודורשים: "מגיע לי!",  צריך לתת לעצמך דין וחשבון ולחשוב איזו תועלת הבאתי לחברה, כדי לדרוש ממנה שתיתן?

אני מקווה, שהעדה המכובדת של יוצאי אתיופיה תבין זאת והמנהיגים שלה יבצעו תעמולה בקהילה כדי שחבריה ירכשו השכלה ולא יבצעו תעמולה לאלימות. שיפעלו כך שהכוח שלה יתגלה לא בפוגרומים ברחובות, אלא בנוכחותם של רופאים, עורכי דין, אנשי עסקים, פוליטיקאים ושאר מומחים בקרב העדה, והם אלה שישנו את היחס אליה בחברה הישראלית.

בכל מה שנוגע לנו, אז עלינו ללמוד עוד הרבה על יחס טוב זה לזה. עלינו לזכור ש"ואהבת לרעך כמוך", זה היסוד שעליו נוסד העם שלנו, אותו "דבק", שקושר ומחבר אותנו לאחד על פני כל ההבדלים של צבע העור, תרבות, מסורת ועוד. אם נשתדל ללכת בעקבות הכלל הזה אז נרגיש שאנחנו באמת משפחה אחת.

 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest