בכל אדם לפחות פעם אחת בחיים מתעוררת "הנקודה שבלב". נדמה לו, שהוא מרגיש ריקנות, או שרע לו מסיבות גשמיות כלשהן, והוא אינו מבין, שבאופן זה מתעוררת בו התפתחות הנשמה.
ואנחנו לא שמים לב לרגעים האלה, המגיעים אלינו בגלגולים שונים, בחיים שונים, ולא מבינים שהם דוחפים אותנו להתפתחות הנשמה, אלא חושבים, שהסיבות הגשמיות הן האשמות, ולא המטרה העליונה.
אבל לאחר התעוררויות רבות, האדם מתחיל להבין למה רע לו. זה נקרא הכרת הרע, כלומר שרע לא מהריקנות, אלא מהשקר ומהעדר האמת – רע במידה כזאת, שהוא מוכן להרגיש מר, אבל את האמת.
לעלות להחלפת המילוי בכוונה, ניתן רק בעזרת הסביבה, המזמינה אור עליון המתקן, המחייב לבחור באמת. רק אז נהיה מוכנים לסבול את חוסר המילוי ונעדיף לעשות צמצום על האגואיזם שלנו, העיקר לגעת בהשפעה.
האדם חייב להבין, שכאשר מטרידות אותו שאלות, מחשבות קשות, חוסר אונים – זו התחלת התגלות הנשמה. ואין בחירה, הוא חייב לפתח אותה, אחרת הוא רק מאריך את ייסוריו.
רשומות קודמות בנושא:
להרחיב את הנקודה שבלב