אמנות ההליכה בעקבות מורה דרך

שאלה: איך צריך לבטל את עצמי בצורה נכונה בפני המורה? נאמר, "שמאל דוחה וימין מקרבת". מתוך שתי המערכות האלה אני צריך לבנות את "הקו האמצעי" שלי. אבל איך בדיוק – בכך שמקבל משהו בחלקים או הכול במלואו?

תשובתי: "קו אמצעי", זה התאמה לעליון, הוא מסמל שאני, בכמה שמסוגל, מקבל את כל מה שבא מהמורה. באופן כללי, "מורה" נקרא "מורה דרך" בהתקדמות הרוחנית. מה שאני שומע ממנו אני חייב לקבל בדרך הרוחנית במקום השׂכל שלי. אחרת הוא כבר לא מורה.

והוא מצידו, בעזרת ההסברים רוצה להכין אותך לחיים עצמאיים.

אבל כדי לקבל ממנו את כל האבחנות, כל ההכנות, כל ההנחיות וההכוונות, אני חייב לבטל את עצמי בפני הלימוד שלו, הדרך שלו, בפני כל מה ששייך לשיטה. ולממש את השיטה אני חייב בקבוצה. ה"ראש", כלומר הרעיון, התוכנית של המורה שורה בקבוצה, ואני נכנס לתוכה ו"נבלע" בה. ואז כשאני נמצא בתוך הקבוצה, אנחנו כולנו מתקדמים לפי הכיוון של המורה, שמוביל, "סוחב" אותנו, את הקבוצה ואותי בתוכה, אחריו.

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 30.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
יש צורך באיזון נכון בעבודה
מורה = מערכת רוחנית
המורה מחבר אותי עם החיים