איך מגיעים לחיבור גם כשהאדם מולנו מסרב לסלוח?

לו יכולנו לזהות את המניע לפעולותיו של אדם, היינו רואים שבכל פעולה "אלטרואיסטית" ככל שתהא, תמיד ישנה תועלת עצמית כלשהי. אפילו כשאדם עושה מאמץ לבקש סליחה ממישהו, הוא מחויב לחשוב בסופו של דבר על טובת עצמו. בין אם הוא מודע לכך ובין אם לא. אין בזה טוב או רע, כך ברא אותנו הטבע. זה טבע האדם, יצר לב האדם רע מנעוריו גילו החכמים כבר מזמן.

הטבע האגואיסטי שלנו גורם ליחסים קשים בין בני אדם, וזה הגורם השורשי לכל רע בחיינו. בזוגיות, במשפחה עם הילדים, בעבודה, בעסקים, בחברה, אפילו עם בני דודינו השכנים. יחסים רעים, משמע חיים רעים. נקודה. מדור לדור האגו האנושי ממשיך לתפוח, וכיום משחקי אגו מנהלים את כל תחומי חיינו במציאות שבה כל פרט שש לנצל את האחרים לטובתו, במגוון צורות, אופנים, הצדקות ותירוצים. אבל מפני שכל פרט קשור לאחרים ברשת קשרים אינטנסיבית, לא נוכל להמשיך לחיות עם האגו המשתולל זמן רב, הוא הורס לנו כל חלקה טובה.

כדי להתקדם למקום טוב יותר עלינו ללמוד מהי המערכת הגדולה שבתוכה אנחנו קיימים, מדוע נוצרנו עם טבע אגואיסטי ולאן אנו אמורים להעפיל. נתחיל מהסוף, בשיא התפתחותנו אנחנו אמורים לתפקד כמערכת מושלמת שבה כל החלקים משפיעים רק טוב זה לזה. להיות במערכת פירושו להרגיש את כל המערכת ולפעול בכל כוחי לטובת כל הפרטים שבה ולטובתה ככלל. אם אני קשור למערכת במאה אחוז ותלוי בה לחלוטין, טובת המערכת היא גם טובתי. מה שרע למערכת, רע גם לי. אם אגרום טוב למערכת, יחזור אליי טוב, ולהיפך.

כשנתבונן בדרך זו על העולם המקושר שבו אנחנו חיים כיום, נוכל להבין שלהגיד "סליחה" מפה ולחוץ לא בהכרח תביא אותנו למקום מתקדם יותר, אלא תשאיר אותנו במערכת יחסים שבה כל אחד מנצל את השני לטובתו. סליחה אמיתית היא מצב נעלה שאליו אנחנו עוד צריכים להגיע. כדי להגיע לסליחה כזו, כדאי לנו להתחיל לבדוק את עצמנו, את מעשינו ואפילו את מחשבותינו ביחס לתמונה המושלמת שאליה עלינו להגיע בשיא התפתחותנו. איך אני מתייחס לאנשים הקרובים אליי, איך לרחוקים יותר, איך אני מתייחס לכלל המערכת האנושית, האם אני משמש בה כחלק חיובי ומועיל?

אחרי בדיקות כאלה, נתחיל לחוש מה מקולקל ביחסנו למציאות, ואיך עלינו לתקן את עצמנו מבפנים. אם ננסה להתייחס למישהו יפה רק באופן חיצוני ללא תיקון פנימי, זה ייחשב לשקר. כך נוהג העולם כולו, עכשיו מתחבקים, ברגע הבא מלחמה. התיקון הוא לא "זבנג וגמרנו", זהו תהליך הדרגתי שמביא אותנו לבקשה פנימית שפינו וליבנו יהיו שווים, שנוכל לאתר את כוח הרע שטמון בתוך ליבנו, וגורם לנו להתייחס בצורה שלילית לאחרים ולתקן אותו.

ומה אם נתתי דוגמה טובה שוב ושוב וכלום לא עוזר? מה אם האדם הזה מחזיק חומה בצורה כלפיי, או אפילו יותר גרוע, ממשיך להתייחס אליי רע? גם מצבים כאלה ייתכנו, כיוון שהעולם עדיין רחוק מלהיות מתוקן. במקרים כאלה, כמו הורים שמשלבים ביחס האוהב שלהם לילדים גם צד של הגבלה, עליי לאזן את היחס שלי כלפיו, כלומר להוסיף אל הדוגמה הטובה מצידי גם הגבלה. מצד עצמי אני רוצה להראות תמיד יחס טוב, אבל אם אני לא מקבל תגובה נכונה, אז אני לא גורם רע, אלא נסגר.

אני תמיד רוצה לפתוח את כל הערוצים בהתקשרותי למערכת הכללית, אבל אם מערוצים מסוימים אני לא רואה תגובה, אז אותם אני סוגר. אני משאיר אותם מוכנים להפעלה מיידית, מחכה לרגע הנכון שיבוא, מתוך הבנה שהרגע הנכון תלוי באחרים ולא בי. בינתיים אני ממשיך לתקן את עצמי ללא הרף להיות טוב לכולם, ומשתדל בדרכים עקיפות לגרום להם תיקון.

ומה עם התחושה שהכבוד העצמי שלי נרמס? כאן עליי להתעלות מעל הכבוד האגואיסטי שלי ולבנות במקומו כבוד גבוה יותר. כבוד מהשתייכותי למערכת הכללית, מהמאמצים שלי לקיים אותה ולהגיע למצב שאני אחראי לכל המציאות. הכוח שמרים אותי לדרגה הגבוהה הזו היא הדאגה שלי לטובת כולם. זה דומה להורה כלפי ילדיו, הוא לא מתנפח מולם כמנהל אגואיסט שקובע הכול ומחלק פקודות, אלא מטפל בהם באהבה ועושה הכל לטובתם. כשנלמד קצת את המערכת ונגלה שכולנו אחד, אותו כבוד גבוה יתחיל למלא אותנו בתחושה נעלה, כמו אותם הורים אנחנו נתמלא באהבה ונרגיש הכי טוב בעולם, נרגיש גן עדן.

 עוד תכנים מרתקים על יום כיפור? >>> bit.ly/3zO9dAW

נכתב בהשראת התוכנית "חיים חדשים" מס' 771: bit.ly/2cYDz9t