קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מספרים שכשנפוליאון נסע עם הפמליה שלו דרך פריז, זה היה ט' באב, היום שבו נחרבו בית המקדש הראשון והשני. הרבה אסונות קרו לעם היהודי בתאריך הזה. כשנפוליאון נכנס לרובע היהודי, הוא הופתע מכך שהרחובות ריקים,. הוא נכנס לבית הכנסת וראה שהוא מלא באנשים שיושבים על הרצפה. נפוליאון שאל את הרב, "מה קרה? אחד המנהיגים שלכם נפטר, או שהיה פוגרום שאני לא יודע עליו?". ענה הרב, "גרוע מכך" בית המקדש שלנו נחרב וגירשו אותנו מארצנו. נפוליאון אמר לו, "כן, אבל זה קרה לפני 1,800 שנה". "לא", ענה הרב, "זה קרה רק לפני שעה". כאילו מרגע שנחרב בית המקדש כל ההיסטוריה כאילו עמדה מלכת?
תשובתי: כן. כך מתייחסים לחורבן הבית. חורבן הבית נחשב כמצב שבו נעצר הזמן, ונתחיל לחיות כשנתחיל לבנות את בית המקדש.
שאלה: כל החיים שלנו הם ציפייה לחזרה לבניית בית המקדש?
תשובתי: כך צריך להיות. זה המצב שבו יש לנו קשר עם הבורא וכל אדם יכול לפנות אליו ולהרגיש שיש לו קשר והוא יכול לשאול ולקבל תשובה. זאת הדרגה שבה היו בני האדם, ולאחר החורבן של בית המקדש, כלומר השבירה של הקשר, הזמן עצר.
שאלה: יש לנו זיכרון מהדרגה הזו?
תשובתי: כן, יש רשימו שטמון בנו עמוק מאוד בפנים, אבל מפעם לפעם הוא מתגלה.
שאלה: כלומר, איבדנו את הקשר הישיר עם הבורא וכתוצאה מכך איבדנו את החיים?
תשובתי: כן, איבדנו את החיים הרוחניים.
שאלה: למה אנחנו מחכים?
