תפילת רבים

מיכאל לייטמן

ישנה סברה שתפילת רבים היא כאשר אדם מעלה את בקשתו, את תפילתו, בין מבקשים רבים, בין מתפללים רבים. בני אדם שהתקדמו ברוחניות סבורים שתפילת רבים היא בקשה עבור הציבור. תפילה כזאת מייד מתקבלת על ידי הבורא, לעומת מצב שבו אדם מבקש עבור עצמו, כלומר תפילה אגואיסטית, היא אינה מתקבלת.

אולם פנייה אל הבורא עבור הציבור, אינה מהווה שלמות! מדוע? – משום שאם "הבורא הוא טוב ומיטיב", אז בבקשתי עבור הציבור אני כביכול קובע שהציבור מרגיש רע מיחסו של הבורא? כאילו שאני סבור שבשל יחסו הרע של הבורא לציבור, אני צריך להתפלל עבורם, ואם זה לא כך והבורא תמיד טוב עם כולם, אז עבור מי אני מבקש?

התשובה היא שלמעשה אינני יכול לבקש שהבורא ישתנה ביחס אליי (תפילה אישית), או ביחס לציבור (תפילת רבים). אני מסתמך על כך שהבורא הוא טוב באופן קבוע ומוחלט, ונשאר לי רק לבקש ממנו דבר אחד, שיתקן אותי ואת כולם באופן כזה שכולנו נרגיש שממנו נובע רק טוב.

אם כל אלו החפצים בקשר עם הבורא ועם תכונת ההשפעה והאהבה, מוכנים להתאחד ביניהם, אז השתוקקות הזאת יוצרת מקום שבו מתגלה הבורא, כלומר האהבה המשותפת שלנו. למצב הזה מגיעים הודות לתיקונים ב-613 (תרי"ג) הרצונות של כל אדם, מה שמכונה "קיום 613 (תרי"ג) מצוות". במידת התיקונים האלה, אנחנו מתקרבים זה לזה, כי תיקון הרצונות הוא באיחוד ובחיבור שלהם.

לכן נאמר ש"ואהבת לרעך כמוך – כלל גדול בתורה", וכל המצוות דרושות לנו כדי שבסיכומו של דבר נשיג את המצווה האחרונה הכוללת, מצוות האהבה. בתיקונים הפרטיים והכלליים האלה אנו נרגיש את כוח ההשפעה והאהבה שממלא אותנו.

כל עוד איננו מתוקנים, איננו מאוחדים, וכל אחד רוצה לקבל לעצמו איננו נקראים ישראל, אלא "אומות העולם" (ההגדרות האלה אינן שייכות לאיזה עָם או לאום, אלא כלפי מצבים שהאדם עובר). בהתאם לזה יוצאת התפילה שלנו, בקשות על השׂגות גשמיות (גשמי הוא מה שמקבלים באופן אגואיסטי, ורוחני הוא מה שרוכשים בכוונה על מנת להשפיע). אם התפילה היא גשמית אז היא באה כדי לשפר את מצבנו הפרטי, ואם היא רוחנית היא באה כדי לתקן את היחס שלנו כלפי הזולת וכלפי הבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 12.07.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
הלב המדבר
עבור מי לבקש את האור?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Hr0jy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest