קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה לעשות אם בזמן קריאת הזוהר אדם כל הזמן מוסח למחשבות זרות ולא יכול להתרכז?
תשובתי: אדם צריך להשתדל לחיות את אותם המצבים שעליהם אנחנו קוראים. זה נקרא "לרצות לדעת מה שלומדים", כלומר להתחבר עם החומר, להשיג. "דעת", מסמל חיבור.
לא חשוב מה אנחנו לומדים: "כלים דעיגולים ויושר", או "חצות הלילה שבו מנגן כינור דוד", בזמן קריאת מאמר כלשהו אנחנו צריכים לרצות להיות באותו המצב שעליו המקובלים כותבים. אנחנו צריכים להזדהות עם מה שקוראים, להרגיש את זה. כאילו שחבר מספר לך על החיים שלו ואתה מאוד רוצה להבין אותו, להיכנס עם כל הרגשות שלך לתוך המילים שלו, כדי להגיע דרכן לאותו המצב לאותה ההרגשה. מהמילים אתה עובר להשתתפות פנימית, להתפעלות.
זה מה שאנחנו צריכים להרגיש בזמן הקריאה. ואז יוצא, שאנחנו מרגילים את עצמנו מאותו הרגע שאנחנו שמענו איזה טקסט קבלי, אנחנו מייד נכנסים פנימה, כאילו שקפצנו לתוך המים. תורה זה "מים", חסדים. ושם בתוך המים אנחנו מתחילים להפעיל את כל החושים שלנו, בכך שמבררים מה קורה כאן. כאילו שאנחנו נמצאים בים ומנסים להסתכל מסביב, להכיר את האווירה, לברר את המצב.
זה נעשה להרגל: ברגע שאני שומע דברי תורה אני מייד נכנס לתוך האור, לתוך המים, ומחפש איך לגלות את מה שקורה שם. כאילו שנכנסתי לחדר חשוך או למים שחורים שבהם לא רואים כלום. ואז חשוב לי מאוד להבין מה קורה. זהו הרגל שאותו צריכים לפתח בתוכנו כלפי התורה.
אם אני משתמש בכזאת גישה, אז אני תמיד אחפש, אצפה, שעכשיו המצב הזה ישפיע עליי ויתגלה לי. והמצב יתגלה לא מפני שהוא לא היה קיים ופתאום הופיע, הוא כבר היה קיים, אבל אני לא יכולתי לראות ולזהות אותו. כאשר אני אשתנה מבפנים, אז המצב יתגלה. כי אין גילוי מחוצה לי, אלא רק מבפנים. מתעורר בי חוש חדש, ואז אני מגלה.
אדם צריך כל הזמן להיות בציפייה כזאת, במיוחד בזמן השיעור. כתוב: "הלוואי שיתפלל כל היום", אבל לפחות להפוך את השיעור לתפילה.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 29.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
סודות קריאת הזוהר
תחת עירוי של האור העליון
בשיעור הזוהר: שאלות ותשובות, חלק א'
