דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / תעלה, ותמשוך אחריך את האחרים

תעלה, ותמשוך אחריך את האחרים

שאלה: איך מתקנים את הרשעים שמתגלים? מה לעשות אם הם נשארים לנצח כמו בעיות קבועות בלתי פתורות?

תשובתי: לא קיימים מצבים סטאטיים, מפני שבכל רגע מתגלים "רשימות" חדשים, רק שהאדם לא רואה אותם, לא מזהה את השינויים שבהם. השינויים האלה של ה"רשימות" קורים במהירות אין סופית, אבל אנחנו עם הרגישות המוגבלת שלנו מגלים רק כל "רשימו" עשירי, כל "רשימו" אלפי או אפילו אחד לעשרת אלפים.

אנחנו לא מסוגלים לתפוס את השינוי של המצבים עם כזאת תדירות גבוהה או להבדיל בשינויים הקטנטנים שמתרחשים בהם. זה כמו תינוק, שכמעט לא מרגיש כלום מכל מה שמתרחש סביבו, אבל ככל שהוא גדל יותר אז מתחיל להבחין ולגלות יותר, להתפעל וליהנות יותר.

מתוך אגרת י"א של בעל הסולם: "אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלויים ומתגלים, לכן אני שמח בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם, ויהיו גל של עצמות, שבזה איני מסתפק אפילו לרגע, שבהתגלות רשעים קבורים, אף על פי שלא נכבשו בשלמות, מכל מקום התגלותם עצמם, לתשועה גדולה ייחשב".

זו בעצם העבודה שלנו, אין יותר. אם אנחנו מתרכזים בה, אז אנחנו יכולים לקצר בהרבה את הזמן. והעיקר ללכת בהתרוממות ובמצב רוח טוב. אבל אם אנחנו לא הכנו את עצמנו לגילוי, אז אנחנו מקבלים ירידה. אבל זה בכלל לא הכרחי. אפשר אף פעם לא לרדת, אלא ללכת מחָיִל אל חָיִל אם מכינים את עצמנו נכון. ואז לא מגלים ולא מרגישים את המכה. ובכלים המוכנים, המכה לא תורגש כמכה, אלא ככבוד, כהשגה, כגילוי טוב. הכול תלוי רק בהכנה.

זה מה שחסר לעולם, כיוון שהעולם לא היה מוכן לגילוי הזה, עכשיו אנחנו מתחילים ללמד אותו, אבל הוא יצטרך עוד לעבור הרבה עליות וירידות. וצריכים להבין, שעד שאנחנו לא נקדם אותם, אנחנו לא נתקדם בעצמנו. בעל הסולם כותב, שביקש בעצמו שיורידו אותו ממדרגה רוחנית גבוהה כדי לקבל אפשרות ללמד את העָם.

כל מקובל, שהוא מורה דרך לאחרים, הוא תלוי בהם. כי לא יתנו לו להתקדם יותר ממה שהוא יכול לטפל באחרים. ודאי שיש הבדל עצום בין המדרגות שלהם, אבל בכל זאת, אם הוא לוקח על עצמו את המשימה לדאוג לאחרים ולטפל בהם, אז הוא לא יכול לעלות כל כך גבוה כפי שהיה ראוי לפי היגיעה שלו, אלא הוא נשאר למטה כדי לטפל בתחתונים.

אנחנו מתייחסים כלפי העולם בדיוק כפי שהמורה מתייחס כלפי התלמידים שלו. ואם אנחנו רוצים להתקדם, אז אין לנו ברירה אלא לקדם את העולם. ואף על פי שקיים פער גדול מאוד בין המדרגות, אבל בכל אופן, אנחנו צריכים לעלות יחד במקביל. אם אנחנו לא עולים ולא מובילים ומושכים את העולם אחרינו, אז לא יכולים לעשות נחת רוח לבורא.

אנחנו רואים אפילו לפי הדוגמה של העולם שלנו, שאנשים שמולידים ילדים מתחילים יותר לדאוג להם ולעסוק בהם ופחות להיות שקועים בהתקדמות של עצמם. הם מפנים את עצמם לכיוון הילדים, למצב של "קטנות", ולא משתוקקים לגדול בעצמם ולהיות אנשים גדולים. צריכים ללמוד מהטבע, שדווקא בצורה הזאת אנחנו מתקדמים. לאחר שעברתי מצבים של "עיבור" ו"יניקה", אז אני יכול להשיג "מוחין", רק על ידי זה שאני מטפל בקטנים.

כך בנוי סולם המדרגות הרוחני. אם אני לא מעלה תפילה, מ"ן מהתחתונים, אז אני בעצמי לא יכול לקבל "מוחין" מלמעלה, כלומר להלביש "אור חכמה" ב"אור החסדים", שאותו אני אעביר לתחתונים. ההשגה והגילוי אפשריים רק כאשר אתה לא מחפש גדלות לעצמך, אלא רוצה לגדל את אלה שהולכים אחריך. כך זה מסודר בעולם שלנו כהעתקה מהרוחניות, וכך נעשית ההתקדמות במדרגות הרוחניות. לכן, הגיע הזמן לעשות פעולות של הפצה רחבה, בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא, מפני שללא זה אנחנו לא נתקדם.

צריכים להבין את הדברים האלה, להסכים איתם ולממש. ואז אנחנו נראה שדווקא העבודה הזאת עם האנשים עוזרת לנו להבין ולהרגיש יותר ולהתקדם.

מתוך ההכנה לשיעור, 18.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אחריות עבור הכנת העולם לתיקון
שימו לב שלא תפלו
התלונה של כל העולם בתפילה שלנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/u5Uiu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest