תבכי נשמה שלי

הרב"ש, שלבי הסולם, מאמר "מהו השינוי שבשער הדמעות משאר השערים": "והגם שהוא בוכה בדמעות שליש, היות שהוא בוכה על מותרות, אין מי שיסתכל על בכיותיו. נמצא לפני אדם זה יש שערים של דמעות, והם סגורים, ולא נותנים להיכנס את תפלתו. והטעם הוא, על מותרות לא בוכים. אלא על דברים הכרחיים נהוג עניין של בכיות".

שאלה: מהו בכי ברוחניות? איך האדם יודע שהוא בוכה באמת? האם הקבוצה צריכה להגיע לבכי?

תשובתי: כמובן, גם הקבוצה וגם כל אחד בה צריך להגיע לבכי אמיתי, וזה נקרא "תפילת רבים". כל אחד מתפלל עבור כולם וגם עבור עצמו. לפי העיקרון הזה ערוכות התפילות בסידור.

בכי הוא מצב של קטנות: אני יודע שאינני מסוגל להשׂיג איחוד בעצמי, אפילו אינני יכול לרצות זאת בעצמי. ועוד לפני שאני בטוח שאינני מסוגל לפעולה רוחנית, עליי להבין שקודם כל דרוש כאן רצון של מאה אחוז: "שיעשו זאת לי!". וגם את הרצון הזה אינני יכול לרכוש לבדי.

לדוגמה, קיוויתי להיפטר באופן עצמאי מאיזו מחלה, אך בהדרגה הבנתי שזה בלתי אפשרי. לאחר שסבלתי מספיק, ולאחר שבזבזתי המון כוחות, אני רואה שאינני מסוגל לעשׂות דבר. אני מגלה שלהתרפא ניתן רק בעזרת רופא. אז מה הבעיה? – שצריך לבקש מהרופא, אני צריך לדרוש, צריך להתחנן שיעשה לי ניתוח. וצריך לרצות את זה באמת, למרות שאני נורא מפחד. הפחד עוצר אותי, אך המצב של אין מוצא, דוחף לתחנונים לעזרה.

כך גם אצלנו: במידת ההתקדמות אנחנו מרגישים יותר בבירור שלפנינו עומד ניתוח להסרת האגואיזם, אותו האגואיזם שמוביל אותנו בחיים ושולט בכל. אז איך אני יכול לבקש, ואפילו לחשוב, על היציאה ממנו? – רק באמצעות האור העליון. את הרצון אני צריך לקבל מבחוץ, מהקבוצה, לקבל את זה בעל כורחי. על זה נאמר: "מלא לשמה יבוא לשמה", כלומר מכוונה אגואיסטית לכוונה אלטרואיסטית. אני משתוקק לֵמַה שמנוגד לי: שכל הדאגות שלי יהיו כלפי הזולת, כדי שכל הכסף, חוץ מ"המינימום הכרחי", ילך לזולת, שהכול יהיה לטובת הזולת.

האם ניתן לרצות דבר כזה, שבחיים אין שום דבר חשוב יותר? האם ניתן לבקש שהמחשבות האלה לא ירפו ממני אף לא לרגע אחד? האם ניתן לבכות על זה? נניח שמראים לי בקשה להשפעה: "אני מבקש לספק לי רצון אלטרואיסטי, שמלבד המינימום ההכרחי, אני אדאג לאחרים". תחתום! בבקשה. תרצה! איך לרצות? הרי אינני יכול ליצור בתוכי רצון חדש. נכון, אך אם אתה מסכים לעיקרון, אז תתחיל לעבוד בקבוצה והרצון הרצוי יבוא אליך מהחברים.

בסביבה טמון כוח רוחני, כוח הבורא. בחברים עצמם לא תלוי דבר, כך זה מתוכנן מלכתחילה. אם אני פונה לסביבה, לקשר ההדדי הפנימי שלנו, שָם אני מוצא הכול. אני מגלה שָם את כל המדרגות, הכוחות והמצבים עד לגמר התיקון הסופי. פתאום מתגלה שאנחנו מאוחדים, ובהתלכדות שלנו אני מרגיש את כל התופעות הרוחניות עד לאיחוד המלא. כל, מה שחכמת הקבלה מדברת עליו, אני מגלה שם, בקשר ההדדי שלנו. כוחות ההשפעה נמצאים בינינו, וזה מה שנקרא קשר של הנשמות. נשמה, זה כוח ההשפעה שבאדם, חלק אלוקה ממעל.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 28.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
בעומדי ליד שער הדמעות
קבוצה: מאחורי המסך החיצון
תפילת רבים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MP50p

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest