שתי רשויות

laitman_2009-05-28_0097_70.jpg

בהיותנו חיים בעולם שלנו הבנוי על רצון אגואיסטי בלבד, אנחנו לא מודעים עד כמה אנחנו רצים רק אחר מטרה אחת: למלא אותו. ברגע שהוא מתעורר בנו אנחנו מיד רצים לבצע את דרישתו. וכמה שקול הדרישה שלו חזק יותר, אנחנו פועלים בצורה נמרצת יותר.

הרי אגואיזם הוא הכוח היחיד הפועל בעולמנו, ואנחנו לא מרגישים שאנחנו מנוהלים על ידו, תלויים לחלוטין ברצון הזה וחיים בתוכו. החיה הזאת היא האדון שלנו השולט עלינו. כך נולדנו וכך אנחנו ממשיכים במשך כל חיינו, בלי לחשוד בכך אנחנו נמצאים תחת שליטה זרה.

הפעם הראשונה בה אני מתחיל קצת להתנתק ממנו היא כשמופיעה בי השאלה: "מה הטעם בחיי?" למעשה אני שואל: "היכן אני נמצא? מי מנהל אותי? מדוע? האם יש משהו מחוץ לשליטה הזאת?" כך מחייב אותי לשאול הכוח השני, כוח ההשפעה שמתחיל להתעורר בי. זה עוד לא כוח ההשפעה האמיתי, אך כבר העוּבר שלו, משהו הפוך מהקבלה. ולכן אני מתחיל לשאול: באיזו זכות שולט בי הרצון האגואיסטי לבדו? ומתחיל להרגיש את עצמי לא כל כך נעים.

הרי אם שולט בי רק שליט אחד, אז הכל כאן בסדר. כך מקובל בעולם, הכל מובן כאן, והכל נמצא תחת שליטתו. האנושות מתפתחת כך במשך אלפי שנים, כשהיא כל פעם מבצעת את הדרישות של רצונה האגואיסטי ולא שואלת שאלות מיותרות. הוא כמו מלך ולכולם ברור שהכל תחת שליטתו ואתה משועבד לו. לאדם נהיה אפילו נוח ונעים יותר אם הוא משיג ומבין את סדר הכוחות, הפקודות, המגיעות אליו מהאגו שלו והמחייבות לפעול. אז הוא כבר יודע, שאין לו ברירה וזה משחרר אותו מספקות מיותרים ומייסורי מצפון.

קשה הרבה יותר לאדם להרגיש שקיימים שני כוחות הנאבקים זה עם זה ולא ברור לצד מי האמת. את זה כבר קשה לקבוע.  אולם אי אפשר לגדול תחת ההשפעה של כוח אחד ויחיד. אי אפשר להיות בלתי תלוי ולהרגיש את המציאות האמיתית. הרי אם אתה נמצא תחת שליטה של כוח אחד, אתה תחיה כמו נמלה ולא תעלה מעל הקיום הבהמי. כמו כל הבהמות שמרגישות רק את רגע החיים שנתנו להם. אפילו אם תתחיל לשאול במקצת על חייך, אתה לא תשאל על מהותם, על מהות ההנהגה, כלומר מדוע שולט עליי עכשיו דווקא הרצון הזה ולא אחר.

הרי הרצונות שבאדם כל הזמן גדלים ונדמה לו שזוהי כביכול ההתפתחות האמיתית שלו. הוא לא מבין שכשהוא מחליף את הרצונות, הוא מחליף "פרה בחמור". אם אתמול השתוקקתי לכסף, היום אני מחליף את הכסף בשליטה, ומחר בכבוד וכו'. ואין פירוש הדבר שאני יוצא מהטבע שלי! פשוט הטבע משתנה ומראה לי תחת השפעתם של הגנים של המידע הפנימי שלי או הסביבה החיצונית, שהרצון האגואיסטי שלי השתנה ועכשיו אני משועבד לאדון שהתגלם בדמות אחרת.

מגיע שליח המלך ואומר: "היום אתה תעבוד אצלי בשדה". למחרת מגיע שליח אחר ואומר: "והיום אתה תעבוד במפעל שלי". בעוד יומיים בעוד איזה מקום וכך כל יום. ולי ייראה כאילו זו ההתקדמות וההתפתחות האישית שלי. אך כמובן שאין כאן שום התפתחות אמיתית, הרי אני נשאר עבד כפי שהייתי, חסר הבנה, חסר רגש וחסר חירות.

חירות מהאגו שלי מתחילה מכך שאני משיג את ההופכיות של הכוח הזה השולט עליי היום. מחדירים בתוכי את הניצוץ של תכונת ההשפעה, ההפוכה מהאגו שלי ומביאים לקבוצה, שבה אני יכול להתחיל לממש אותו בפועל בעזרת המורה, הלימוד, הספרים והקבוצה. כל האמצעים האלה ניתנו לי כדי לפתח את הכוח השני הזה שיוכל להגן עליי מפני אדוני, הרצון ליהנות.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי" 11.05.11

ידיעות קודמות בנושא:
כאן חופש הבחירה שלי
הרע כרמז מהבורא
השׂכל העליון – בהשפעה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/phkpa

One comment

  1. " … חירות מהאגו שלי מתחילה מכך שאני משיג את ההופכיות של הכוח הזה השולט עליי היום. מחדירים בתוכי את הניצוץ של תכונת ההשפעה, ההפוכה מהאגו שלי ומביאים לקבוצה, שבה אני יכול להתחיל לממש אותו בפועל בעזרת המורה, הלימוד, הספרים והקבוצה. כל האמצעים האלה ניתנו לי כדי לפתח את הכוח השני הזה שיוכל להגן עליי מפני אדוני, הרצון ליהנות "

    שאלה: כשמשיגים את כח ההשפעה מתחילים לרוץ אחרי ההשפעה, אז איפה החירות ? תודה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest