שנת הבורא

"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה: ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'" (ויקרא, פרשת "בהר", כ"ה, א'-ה').

במבט ראשון נדמה, שבפרשת "בהר" ניתנים חוקים, המורים לנו כיצד לנהוג באדמה, לגדל יבולים, לנהל חקלאות. אך אם בוחנים את הפרשה מנקודת מבט של הרצונות הפנימיים שלנו, שמתחלקים לטבע דומם, צומח, חי ומדבר (ארבע דרגות של רצונות אגואיסטיים), אז אפשר להבין איך לכוון את עצמנו בצורה נכונה בעבודה הרוחנית.

לדוגמה, רצונות בדרגת דומם אינם מתפתחים או מתפתחים כל כך לאט, שבמשך תקופת הקיום, כלומר גלגול חיים שלם, איננו מרגישים את ההתפתחות שלהם. לדרגת "דומם" שייכים רצונות השומרים על עצמם בדרגה קבועה. אני לא רוצה שהם ישתנו, אבל לשם כך אני צריך להשקיע מאמצים.

נניח שאני צריך להחזיק את עצמי באהבה ודאגה קבועה לחבר שלי. כלומר, דרגת שיתוף הפעולה ההדדית שלי איתו היא קבועה ומהווה דומם, מפני שאני לא מפתח אותה. אבל יחד עם זה, הדרגה עצמה מתפתחת. כי אם אני כל הזמן עובד על הקביעות שלה, אז היא מתקדמת, והיחסים ההדדיים שלי עם החבר משתנים. כשנשארים דוממים, איננו משתנים ביניהם מבחינת האופי, אנחנו עולים לדרגה יותר ויותר גבוהה. ולכן ההדדיות שלנו, האהבה, ההתכללות זה בזה, ההבנה, התמיכה כל הזמן משתנים.

שאלה: אם היחסים ההדדיים בין החברים עולים לדרגה יותר ויותר גבוהה, זה אומר שהם נהיים יותר חזקים?

תשובתי: הם מתחזקים, אבל על ידי זה שכל הפעולות אני מכוון לשמירה על קביעות האופי של היחסים ההדדיים שלנו. תאר לעצמך, עד כמה דרגת הדומם בעצם חיה, מפני שהיא אינה שייכת לטבע הסובב החיצון, אלא אליי.

שאלה: אז מה מסמלים הרצונות בדרגת צומח שבנו? נאמר: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה".

תשובתי: זה אומר שאני מעבד את דרגת הצומח של הרצון, כלומר כולל את הפעולות, המחשבות והרצונות העצמיות שלי, כדי לשמור בצורה מירבית את היחסים עם החבר באיחוד דו-צדדי, בערבות הדדית.

אני מפתח אותם כבר בדרגות הבאות, כשאני מעלה ממדרגת דומם למדרגת צומח, ואחר כך למדרגת חי ומדבר. וכל הזמן בדרגות הללו אני שומר שכל הפעולות שלי יהיו דוממות, כך אני שומר על דרגה קבועה של יחסים הדדיים.

והשנה השביעית, זו פעולה מיוחד לגמרי, כשהודות לזה שביצעתי עבודה על כל ששת הפרמטרים שלי (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד), אני מקבל מלמעלה את דרגת העלייה הבאה למדרגה הבאה.

אני קופץ עליה, כמו סיפרה במונה, מבלי לתת מצידי שום יגיעה נוספת. בשנה השביעית אני לא עושה שום דבר, הכול מגיע אליי מלמעלה.

במילים אחרות, דרגת הדומם רק נראית לנו כדומם, כי הרי ממנה נובעות כל שאר המדרגות. כדי להתקדם, אני צריך לעבוד תחילה דווקא עם דרגת הדומם, שאותה מסמלת האדמה.

אחר כך עם דרגת הצומח באדמה, כדי לייצר איזה פרי להזנה עצמית. לשם כך אני חורש וזורע את השדה בעזרת סוג מיוחד של דרגת חי (בהמות). כל אלו נוצרו במטרה שנשתמש בהם להתפתחותנו.

כשאני מקבלים את פירות הארץ, אני צריך להפוך אותם להזנה עבור האדמה בצורה של זיבול. זה נעשה או דרך דרגת חי או דרך דרגת צומח. אחר כך אני הופך אותם למזון עבור הצומח, החי והאדם.

יוצא שדרגת הדומם נותנת דרכה הזנה לכל המחזור. לכן כשאני מגיע לשנה השביעית, אני לא עובד בעצמי, כי המלכות מתחברת ופועלת על האור החוזר, ומלמטה פורץ כל מה שאני עשיתי. כך על ידי שאני מחבר את העבודה שנעשתה, אני נכנס למגע עם הבורא.

לכן השנה השביעית נקראת שנת הבורא. כל מה שיצרתי על ידי היגיעה שלי, נשפך לתוך השנה הזאת בקבלת כוח האור שמעלה אותי למדרגה הבאה. אני לא יכול לעלות אליה בעצמי. כשאני מממש בתוכי את כל המאמצים על ארבעת סוגי הרצון, אני מסיים את העבודה, ואז אני עוברת למדרגה הבאה. בה מתרחש אותו הדבר, אבל באיכות שונה, ואני עובר חוויה בצורה אחרת לגמרי.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 16.7.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/w2wWU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest