דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / שיעור זוהר, פרשת השבוע, 25.05.12

שיעור זוהר, פרשת השבוע, 25.05.12

parashat-hashavua-70.jpg

פרשת השבוע: פרשת "במדבר", זוהר לעם, קטעים נבחרים

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבסס השיעור:

פרשת השבוע – פרשה "במדבר"

תקציר הפרשה:

הפרשה פותחת בציווי הבורא לפקוד את בני ישראל לפי שבטיהם, ולתת מהם אנשים לצבא מבן 20 שנה ומעלה, למנות את ראשי השבטים – הנשיאים. לאחר המינוי, על משה צריך להסביר איך כל שבט מתמקם בלכתו ובעצירתו במדבר, לפי שבטים, לפי דגליהם, לפי 4 כיוונים ובאמצע השבטים יהיה המשכן.
אחד מהנושאים העיקריים בפרשה זה הוא ציווי שחוזר ונשנה על הבדלת שבט לוי שזה שבט שלא נמנה ביוצאי צבא בין השבטים, אלא זה שבט שכולו מוקדש לה' ולשירות המשכן. וגם בתוך שבט לוי יש חלוקה לכמה משפחות כאשר אחת המשפחות – קהתי הם משרתים בקודש הקודשים.
תפקידם של הלויים – פירוק והרכבת המשכן בכל חניה ונסיעה של בני ישראל במדבר. יש להם נהלים ברורים איך לנהוג עם כל חלקי המשכן ואיך לשמור על כלי המשכן. הלויים גם נתונים תחת הכוהנים לעזור להם בשירות המשכן.

***
קטעים נבחרים

1. "לא נשתל העולם בשורשיו, עד שיעקב הוליד י"ב שבטים וע' נפש, ונשתל העולם. ועכ"ז לא נשלם עד שקבלו ישראל התורה והוקם המשכן. אז נתקיימו העולמות ונשלמו, ונתבשמו העליונים והתחתונים".

(זוהר לעם, פרשת "במדבר", מאמר "המניין והחשבון", אות ו')

2. "בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַמָּקוֹם,
עַד כְּדֵי כָּךְ שכתב את מִנְיָנַם אַרְבַּע פְּעָמִים בתורה.
כְּמוֹ אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצָר חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר
וְהוּא מוֹנֶה וְחוֹזֵר וּמוֹנֶה אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים
כְּדֵי שֶׁיֵּדַע כְּמַה יֵשׁ לוֹ וְיִשְׂמַח בּוֹ.
כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שָׂמַח בִּזְכִירַת מִנְיַן יִשְׂרָאֵל".

(מדרש רבה, בַּמִּדְבָּר, פָּרָשָׁה ב', סְעִיף י"ט)

3. "כי הנסיעות שבמדבר היו לגלות הארת החכמה, כי אין הארת החכמה מתגלה אלא בזמן הנסיעה בלבד, שהוא גילוי הקווים בזה אחר זה. וכשגמרו נסיעתם, אז הם נחים, הארת החכמה אינה מתגלה. כי גילוי הארת חכמה הוא קִימה. ועם גילויה נפוצים כל הקליפות, כי הארת החכמה מבריחה אותם. אבל כשנגמרה הנסיעה, שזו הארת החסדים. ולפי שהנסיעות היו במדבר, מקום החיצונים, צריכים לשמירה יתרה, שלא יִינקו מהם".

(זוהר לעם, פרשת "במדבר", מאמר "הדגלים", אות ל"ו)

4. "כיון שיצאו ישראל ממצרים, אמר הקב"ה למשה:
עשה אותם דגלים לשמי, מיד התחיל משה מיצר,
אמר משה: עתידה מחלוקת להיות בין השבטים.
אם אומר לשבט יהודה לשרות במזרח – אומר אי אפשר לי לשרות אלא בדרום,
וכן כל שבט ושבט כיוצא בו.
אמר לו הקב"ה: אינן צריכין לך בדבר זה, מעצמן הם מכירין דירתן.
שצוואת אביהם [יעקב] בידם, איני מחדש עליהם דבר.
כשם שהקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן".

(מדרש תנחומא, מהדורת בובר, פרשת במדבר סימן י"ב)

5. "ועד שלא ניגלה קו האמצעי, יש יניקה לדינים וחיצונים, הן בקו ימין והן בקו שמאל. כי אז יש מחלוקת ביניהם, והימין הוא ו"ק בחסרון ג"ר, והשמאל הוא בחכמה בלי חסדים, שהוא חושך, וכל החיצונים והדינים נמשכים ממנו. וע"כ לא ניגלו מקודם הימין והשמאל, דרום צפון, אלא האמצעי ניגלה תחילה, שמייחד הדרום והצפון ומשלים שניהם".

(זוהר לעם, פרשת "במדבר", מאמר "הדגלים", אות ל"ו)

6. "מהו שאומר, ישראל לסגולתו? שלושה אבות נקראים סגולה, בין למעלה, חג"ת, ובין למטה, אברהם יצחק יעקב. וכעין זה, כהנים לויים ישראלים, כנגד חג"ת. והכל אחד. ואלו הם סגולתו של הקב"ה למעלה, וסגולתו של הקב"ה למטה. וכמ"ש, והייתם לי סגולה מכל העמים. מפני שיש בהם כהנים לויים ישראלים, הנקראים סגולה. ההפרש מישראל לעמים, שהעמים דבוקים בקו שמאל בלי ימין, וישראל דבוקים בג' קוים, חג"ת. ומשום זה הם סגולה מכל העמים. כי יחוד ג' קוים נקראים סגולה".

(זוהר לעם, פרשת "במדבר", מאמר "בידך אפקיד רוחי", אות נ"ב)

7. "שקבע שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים. כלומר, אנחנו דוגלים עכשיו בשמו שהוא רצון להשפיע. דילוג פירושו: היות שהאדם נברא עם הרצון לקבל ואינו יכול לעבוד בע"מ להשפיע, שהוא נולד כך בהטבע שלו. לכן אמרו שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ומכל מקום הקב"ה דולג את מצבו של לא לשמה, ומכניסו לתוך לשמה. נמצא, שעל ידי הסיוע יש כאן ענין דילוג. שהאדם דולג את מה שיש בטבע שלו, לעשות הכל לתועלת עצמו, ומתחיל לעבוד לתועלת הבורא".

(כתבי הרב"ש, כרך ב', מאמר "מהו דגלים בעבודה")

8. "יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. כלומר שהאדם צריך להתפלל על הגאולה השלימה. תפלת רבים, עבור הרבים. בזכות, בזכות שהאדם יכול להתפלל עבור הרבים".

(כתבי רב"ש- ג' -מאמר "אהבה עצמית ואהבת ה'")

9. "לקבוע למעלה מהדעת על צדק ומשפט. וגם שאדם ינהג את עצמו בחסד וברחמים. אז זוכה לאור האמונה. ואחר כך, כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם. כי בזמן שהאדם עושה, אז יש הבדל בין קטנות לגדלות. אבל כשהשפע בא מצד הבורא, אז אין הבדל בין קטנות לגדלות, משום שהכלי והאור באים ביחד. כמו שהבורא הוא נצחי, כך מי שרוצה להדבק, הוא גם כן מוכרח להיות דבוק בנצחיות".

(כתבי הרב"ש, כרך ג', מאמר "שאו את ראש כל עדת בני ישראל")

***

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/SGjjj

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest