שבירת הרעיון

שאלה: האם אדם שלומד במסגרת החינוך האינטגרלי צריך להגיע לנקודה הקריטית של הכרת הטבע האגואיסטי שלו, או שאפשר לעבור את הדרך הזאת לא בצורה קיצונית?

תשובתי: כל החברים שלנו מסביב לעולם, כלומר, האנשים עם "נקודה שבלב", ששייכים ל"ישר-אל", מתקדמים באמצעות הכוח המושך קדימה. אם אנחנו לא משתדלים מספיק, אז מתווסף אליו הכוח שדוחף מאחור. אבל גם הוא נובע מכוח המשיכה, מתוך ה"נקודה שבלב".

נניח, שאני מנצל את הכוח המושך ב-30%. אז 70% ממנו שאני לא השתמשתי, הופכים לכוח הדוחף מאחור. כך מקדמים אותי בדרך.

על מנת לממש את הפוטנציאל שעומד לרשותי, אני מעצב "ראש" (Rosh), שכל, שמאפשר לי להבין, להרגיש, לראות מראש את הנולד. אני מתכנן את הצעדים הבאים שלי ועל ידי כך נעשה דומה (∾) לבורא. מפני שישראל נקרא "לי ראש". עלינו לדעת ולהבין את כל הבריאה, לתכנן את הפעולות הנחוצות.

ובאשר ליתר האנושות, היא מתקדמת רק באמצעות הכוח הדוחף, במילים אחרות, בעזרת כוח שלילי. מינוס גדול מוחלט. והיא תתקדם אחרינו. הכוח שלנו הוא גלגלתא ועיניים (G"E), והכוח שלהם הוא אח"פ (AHAP), והם מצטרפים אלינו רק במעשה, בזמן שאנחנו פועלים בכוונה.

ההמונים אינם מסוגלים לעבור דרך שבירות. את השבירה מרגישים אלה שקיים בהם הפער בין ההבנה לפעולה. הרי נשברות דווקא התוכניות שלי: אני חשבתי שיצא כך, אבל יצא הפוך. זאת השבירה, המשבר הוא: "אני ציפיתי למשהו, בניתי משהו, רציתי משהו, תיארתי לעצמי את העתיד, וכשעברתי לפעולה, הפעולה לא תאמה לתוכנית". למשל, בראש אנחנו תכננו את גמר התיקון בעולם ה"נקודים", ויצא ההיפך.

אז, נשברים לא הרצונות, אלא נשבר הרעיון. מסתבר כי אם נתחבר בצורה מסוימת, בלתי אפשרי להגיע לתיקון. אז מה הבעיה? הבירור גם לא נעשה בתוך הרצונות ששייכים למימוש, אלא קודם כל בתוך ה"ראש". כל העבודה מוטלת עליו, וה"פרצוף" עצמו עם רצונותיו, זהו החומר.

ולכן, כאשר ההמונים יתחילו להתקדם בדרך הרוחנית, הם יתוקנו בבת אחת. בעל הסולם כותב על כך ב"שפחה כי תירש גבירתה".

אנחנו שייכים לישראל, אנחנו עובדים עם כוונות ומעצבים את "הראש" ולכן מיתקנים בהדרגה. כל פעם עלינו לשקול כמה רצונות לקחת, אילו בדיוק, כיצד בונים התוכנית החדשה למימושם. ושוב רצונות, ושוב מדידות, ושוב העבודה איתם. אני מתקדם צעד אחר צעד, כמו ילד קטן שרוכש מיום ליום שכל. מצד שני, הצאצאים של בעלי החיים, כבר בימים או בשבועות הראשונים לחייהם מכירים את כל מה שהם צריכים, ורק אחר כך מתחזקים. ולכן, ההמונים לא יצטרכו לעבור שבירות בדרך, בלבולים, חיפוש ומועקה פנימית.

מי ששייך לישראל, משתוקקים למעלה, הם מאופיינים ביצירתיות, גישה יצירתית – בדומה לבורא. והאחרים יתקדמו בדרך חלקה, וזה טוב, הרי מדובר על הרוב המוחץ של האנושות, יותר מ-99%. אז רק לנו צפויות בעיות, בעיות של מי שיוצר דבר חדש. לא מן הסתם נאמר: "מוסיף דעת, מוסיף מכאוב".

שאלה: כיצד גלגלתא ועיניים מתחברים עם האח"פ?

תשובתי: יש כאן שתי נקודות:

1. אהבה – אנחנו רוצים לעזור מכל הלב ללא שום אינטרס גשמי. ברור שיש לנו אינטרס רוחני. מטרתנו היא להביא את העולם לתיקון. אנחנו רואים ומבינים עד כמה זה חשוב ומועיל, אבל אין לנו כאן שום רווח אישי. ולכן אנחנו פונים לאנשים מתוך אהבה, עם מלוא ההשתתפות, כמו הורים שמתכופפים כלפי התינוק ומשרתים אותו כאילו הם נחותים ממנו בדרגה.

2. ומצד שני, אנחנו נמצאים במדרגה גבוהה יותר. אנחנו מבינים מה מתרחש ומובילים, שולטים במצב בעזרת שכלנו: "אנחנו עוזרים מתוך אהבה, מכל הלב. תשתדלו להקשיב לנו, להתכלל איתנו – ואז אתם תראו שאנחנו ביחד מתקדמים למטרה".

ובכן, צריכה להיות גישה הורית, דו כיוונית, מלמטה ומלמעלה. אנחנו מוכנים לשרת ולספק ל"ילד" את כל הדרוש לו, ויחד עם זאת, עוטפים אותו בדאגה רצינית, הכרתית, שמכוונת להתפתחות.

מתוך שיעור על פי "ההקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 20.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכוח הוא בראש
עם "לא מהעולם הזה"
בין שמיים וארץ

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/HkpfI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest