רצון + כוונה

הרצון ליהנות לעצמו אינו מהווה מכשול לאיחוד בין הבורא לנברא. מי שמפריעה זו רק צורתו האגואיסטית, המנוגדת לבורא, של הרצון ליהנות. הרצון עצמו הוא דווקא החומר לקליטת האור.

אם אני רוצה לקלוט גל רדיו, אין לי צורך להיות הגל בעצמו, אני צריך רק להשיג בחומר שלי את אותה התכונה, שקיימת בגל. החומר עצמו אינו הפרעה, הוא דווקא אותו המוליך שעליו אני מגלה את הגל. אני רק צריך להפוך את החומר הזה להיות דומה לתכונת גל הרדיו, ואז אקלוט בתוכו את השפעתו של הגל, את אותה צורת הגל, שאותה אוכל לתפוס ולהבין.

אלמלא הרצון שלנו ליהנות, לא היינו מצליחים לגלות ולהרגיש את הבורא! כיצד הייתי יכול להשיגו?! הרי הוא – הבורא, משהו הקיים מחוצה לי, וכדי להשיגו עליי לקבל אותו לתוכי, להרגיש בפנים – וזה אפשרי רק בחומר שלי, בצורת קבלה של הצורה שלו!

לעולם לא אוכל להרגיש את הבורא מחוץ לחומר שלי, כי אני הוא הנברא, ואני מרגיש רק בתוכי פנימה. החומר שלי אינו מפריע לי, להיפך, דווקא בו אני קולט את האור. במובן זה אני דומה למקלט רדיו, המורכב ממתכת, פלסטיק וסיליקון (חצי מוליכים), שקולט את גל הרדיו, כי הוא מסוגל ליצור מחדש את צורתו בתוכו.

לכן צריך לחשוב לא על החומר עצמו – אלא רק על הכוונה שלי! כוונה זו היא הצורה עצמה.

מתוך שיעור "הקדמה לספר הזוהר", 26.01.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
רצונות ותכונות
כיצד לא אממש את הרצון?
עיגול הוא סמל השלמות הרוחנית