דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קצב החיים בין קבלה והשפעה

קצב החיים בין קבלה והשפעה

שאלה: מה התועלת בגילוי הבורא?

תשובתי: אם לא היינו מרגישים רצון לחיות, לקבל תענוג, להבין, לדעת, לשפר את מצבנו, אז גם השאלה הזאת לא הייתה קיימת. אני זקוק לבורא כדי שיהיה לי טוב.

שאלה: אבל זאת לא יכולה להיות המטרה הסופית.

תשובתי: מדוע לא? אני רצון לקבל, יותר מזה אין לי כלום. לכן אני לא מסוגל לאחל לעצמי שום דבר, אלא רק טוב ושפע. ואז בחיפוש אחר הטוב ביותר אני מגלה שקיים המקור לטוב, הבורא או האור. מסתבר, שאני בנוי בצורה כזאת שהמצב הטוב ביותר בשבילי הוא כאשר הוא ממלא אותי. כאן מתחיל המשחק, בשביל מה אני מתמלא? האם אני מתמלא כדי שיהיה לי טוב או כדי שיהיה טוב לבורא?

נניח, שאני עושה זאת למעני. במקרה כזה המילוי שלי יהיה קטן מאוד. בדיוק כמו תינוק שהוא שׂבע ומלא, שוכב בלי לזוז, מלא בתענוג. כי כל תנועה היא חיפוש אחר תענוג, ובמצב הזה אין לו שום חיסרון. אפילו הדומם נמצא מעל זה, הוא שומר על עצמו, וכאן אפילו שמירה מיותרת.

הבורא לא רוצה שאנחנו נהיה במצב כזה, כי זאת מדרגה מאוד קטנה. לכן, הוא סידר את הכול כך כדי שאנחנו לא נסתפק במילוי עצמי, אלא כדי שנוכל למלא אותו, כאילו שהוא זקוק לזה. ליתר דיוק, אנחנו יכולים להתמלא למענו. זה כל הזמן מוסיף לנו יותר ויותר מילויים חדשים אין סופיים וכתוצאה מזה אנחנו נמצאים בהרגשת החיים.

אתה מרגיש קצת רעב וקצת מילוי, ושוב רעב ומילוי וכך שוב ושוב. כך דרכך זורמים כל הזמן החיים ואתה לא קופא, לא עוצר בדרגת סיפוק עצמי פרימיטיבי שממלא אותך עד הסוף בלי להשאיר שום חסרונות.

מצד שני, אילו "מלכות של עולם אין סוף" לא הייתה עושה צמצום והייתה ממלאת את כל הכלים עד הסוף, היא הייתה נעלמת וחוזרת לנקודה ההתחלתית של "יש מאין".

מסיבה זאת הבורא ברא את הכול בצורה כזאת, שאנחנו חייבים להידמות לו, להיות משפיעים. בהיותנו רצון לקבל, בו בזמן אנחנו רוצים להשפיע ו"מתנדנדים" בין קבלה והשפעה, מגדילים כל הזמן את הטווח. זה נותן לנו הזדמנות להתפתחות בלתי מוגבלת ובה אנחנו מרגישים הרפתקה, תענוג אמיתי. אנחנו נהנים גם מהרעב וגם מהמילוי, כי גם הרעב שלנו מכוון מלכתחילה לטובת הזולת. לכן, אני נהנה מהאהבה משני הצדדים, גם מצד ה"דין" וגם מצד ה"רחמים".

שאלה: כיצד לרצות זאת באמת?

תשובתי: ההבחנות הללו מגיעות בעזרת האור. הוא מאיר עלינו במידת התאמתנו אליו, במידה שאנחנו דומים לו. ואנחנו מתחילים להיות דומים לו בעזרת העבודה עם החברים בקבוצה.

תנסה לעזור להם ואתה תרגיש התנגדות. אל תסכים עם ההתנגדות הזאת כדי להשפיע להם ואז במידת המאמצים שלך אתה תעורר את המאור המחזיר למוטב.

מתוך שיעור על פי "ההקדמה לספר הזוהר", 13.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תיהנו כל החיים!
"מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בביטול לה', בעבודה"
ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/01ntu

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest