"קוץ באצבע" או "איך לקרוא בזוהר"

הקריאה בספר הזוהר היא קריאה מיוחדת מאוד. אנחנו מהווים בפני עצמנו רצון ליהנות. הבורא מפתח בנו את הרצון הזה ומביא אותנו לקבוצה. מדובר על אותם אנשים שבהתאם להתפתחות הפנימית שלהם, כבר ניתן להתחיל לגלות רוחניות.

מהקבוצה אני מקבל תוספת רצון הנקראת "השתוקקות", שאותה אני רוכש בעזרת העבודה שלי בקבוצה, כשאני משתדל להתחבר עם החברים. ולמרות שאינני רוצה להתחבר איתם, אך אני עובד על זה כשאני משתמש בכל האמצעים האפשריים כדי לקבל מהם התעוררות. באופן כזה אני מקבל מהקבוצה: 1. התעוררות נוספת, השתוקקות לרוחניות. 2. הכרת הרע שאני אגואיסט ואינני רוצה להתחבר עם האחרים. 3. חשיבות המטרה, להפוך להיות כמו הבורא, להשׂיג השפעה.

עם כל התנאים האלה אני ניגש לקריאת ספר הזוהר. וכאן, כשאני קורא בזוהר עם הרצון להשׂיג השפעה, עם ההכרה שאני שוֹרֵה ברצון ליהנות, עם תוספת הרצון שרכשתי בקבוצה, אני דורש שינוי. אך מה הכוונה "לדרוש שינוי"? אם אני כבר נמצא ברצונות האלה, אם פועלים עליי הכוחות האלה, אז ללא ספק יתרחש בי השינוי, כי הרי הזוהר בפני עצמו הוא אור. מה הכוונה "אני מזמין אור, מושך אותו"?

היחס שלי ללימוד חייב להיות כזה שעכשיו כשאני קורא בזוהר, אני בא במגע עם כוח האור כדי שהוא ישפיע עליי, ישנה ויתקן אותי. האור בעצמו אינו עושה דבר. הרצון גדֵל ומשתנה בזכות אותו האור הקבוע שנמצא במנוחה מוחלטת. לכן, כשאני דורש שינוי מהאור, אני למעשׂה דורש אותו לא מהאור. אני מבקש שהרצון שלי ישתנה, ירכוש עוצמה גדולה יותר ודרישה כלפי האור. כשאנחנו קוראים בזוהר, כדאי לנו לחשוב בצורה כזאת. אז אנחנו נרגיש שהכול תלוי בנו, ושאנחנו נמצאים מול כוח קבוע שתמיד מוכן לעזור לנו ולשנות אותנו לטובה.

ולכן, עם רצון אגואיסטי גדול המנוגד לאור, עם הרצון להשתנות ולפחות במקצת להידמות לאור, עם כל הדרישות לתיקון, אני ניגש לספר הזוהר. הדרישה המרכזית הזאת לשינוי צריכה להיות מורגשת ברצון ליהנות שלי כמו קוץ שאינו נותן לי מנוחה. זאת צריכה להיות הגישה שלי לקריאת הזוהר. אני חייב להרגיש את ה"קוץ" הזה. כי אם היה נכנס לי קוץ באצבע, אז כמה שלא הייתי משתדל ללמוד, לקרוא ולשמוע, לא הייתי מצליח להתרכז, כי הכאב החזק והדוקרני היה מפריע לי.

אנחנו צריכים להרגיש את ה"כאב הדוקר" הזה בזמן הקריאה, כדי שהוא לא יעזוב אותנו. ברגע שאני מפסיק להרגיש אותו, זה אומר שאינני לומד תורה אלא חכמה, כמו שכתוב: "חכמה בגויים תאמין". "גויים" הם אלה שאינם רוצים להשתנות. ואם האדם רוצה להשתנות, זה אומר שהוא "לומד תורה", מאחר והמאור הכלוא בה מחזירו למוטב, אל הבורא. זה כל ההבדל.

אותו האדם ברגע אחד יכול להיות כמו "גויים", וברגע הבא כמו "ישראל" (המשתוקק אל הבורא). ברגע שהוא אינו רוצה להשתנות, הוא נקרא "גויים" (אומות העולם) ואז הוא לומד חוכמות. ברגע שהוא רוצה להיתקן ולהפוך להיות דומה לבורא, אז הוא "לומד תורה", דורש את המאור המחזיר למוטב.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
חכמה או חכמה יתרה?
אזור האור
העירוי הנפלא