קבוצה ועשיריות

שאלה: בקבוצה שלי המושג "עשירייה" לא נתפס, לא מדברים על זה. ישנה איזו הסכמה כללית שה"עשירייה" והקבוצה הם דברים שונים, שה"עשירייה" שייכת יותר להפצה. אבל בזמן דיון על הפצה אף אחד לא מדבר על עשיריות. מדוע זה קורה כך?

תשובתי: בעיקרון, אני לא יודע במה ההבדל בין עשירייה וקבוצה.

עשירייה, זה כזה אוסף של אנשים שיכולים להתחבר ואחר כך להתפרד.

ואילו קבוצה, זה בכל זאת משהו יותר מאורגן, קבוע, מחובר ביניהם. היא בונה מסביבה איזה שהם תנאים חיצוניים: יש לה בניין, עבודה מסוימת. קבוצה, זה משהו יותר יציב, סולידי ורב גווני.

העשירייה יכולה להיות מאורגנת באופן ספונטאני, נניח כדי פשוט לברר איזו בעיה. לדוגמה, מתאספים עשרה חברים שלא ממהרים עכשיו לעבודה ומהם מארגנים עשירייה.

אני סבור, שהעשיריות לא צריכות להיות קבועות. כל מיני חברים בקבוצה שלי, בקבוצה העולמית, בכל קבוצה אחרת, יכולים להיות חברי העשירייה שלי. היום בבוקר זה כך, ובערב זה אחרת, וכולי. כלומר העשירייה, זו שיטת ההתאספות, החיבור שלנו, כדי להתעלות, לפתור בעיה ספציפית, להתפלל, ליצור כוונה. כי כאשר אנשים יוצאים לאיזה אירוע הם לפני כן מתאספים, ולהתאספות הזאת גם כן אפשר לקרוא בשם "עשירייה".

עשירייה, בעברית נקראת "מניין", שזה מסמל "ספִירה". נחשב, שאפשר להתפלל רק בתוך מניין (עשרה אנשים).

כלומר, כדי לפנות לבורא חייבים שיהיו מינימום עשרה אנשים. כמות קטנה מזו אינה מתקבלת, מפני שאדם אחד אינו יכול להעלות את הרצון האישי האגואיסטי שלו לבורא. כאשר הוא מבטל אותו, כדי להתקשר לאחרים, וכך גם הם כלפיו, אז נוצר אצלם רצון משותף, כוונה משותפת.

נניח, שמעגל זה עשרה אנשים. ובתוך המעגל כל העשרה, בכך שמתבטלים זה כלפי זה, יוצרים רצון משותף, מה שנקרא "כדור פטל".

עשירייה כזאת היא בעלת תכונה מיוחדת. כי המדרגות הרוחניות נמצאות ביחס זו עם זו בצורה זהה, כאשר העשירייה במדרגה הראשונה שווה ל- 1 במדרגה הבאה. לכן כדי לעלות ממדרגה אחת לשנייה, אנחנו צריכים ליצור כזה חיבור, כאשר כל עשרת האנשים יהפכו להיות לאחד. זה כל העיקרון של העבודה הרוחנית. לכן עשירייה נקראת מניין, מהמילה "מוֹנֶה".

קבוצה ועשיריות

לכן ההבדל בין קבוצה לעשירייה הוא ברור מאוד. עשירייה, זה אוסף ספונטאני של אנשים שיש להם רצון מיוחד להתחבר ביניהם, להתרחק מהאגו שלהם.

האגו זורק כל אחד מהם לאחור, והם בניגוד לו מתחברים פנימית בהשתוקקות שלהם לאיחוד. כלומר "כדור הפטל", זה סכום של כל המאמצים לחיבור (∑).

יוצא, שכל אחד מרגיש את עצמו בתוך המעגל, בתוך עשירייה, מנותק מעצמו ורק מחובר עם אחרים. פסיכולוגית אני כביכול עליתי לאן שהוא, עפתי, יצאתי מעצמי. אבל בעצם אני לא יצאתי מעצמי לאן שהוא לחלל ומרחף, עף, עושה איפה שהוא מדיטציה. אני נמצא יחד עם האחרים בנפח מיוחד של המאמצים המשותפים, ההשתוקקויות המשותפות.

דווקא מתוך המצב הזה נוצרת כאן השתוקקות לבורא. כי המאמצים המשותפים הפנימיים שלנו (המעגל הבא), זה כבר לא סתם מאמצים, אלא מ"ן, תפילה לבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית בנושא "שאלות ותשובות", 25.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הניצוצות שצפים
מידה מינימאלית של המציאות הרוחנית
החלטה שנתקבלה פה אחד

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3PEK9

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest