דף הבית / המשבר ופתרונו / יחסים / פשוט להתמגנט

פשוט להתמגנט

"לא יפה, תחלק לכולם, אל תיקח הכול לעצמך", כך נוזפים לרוב מבוגרים בילדים. אומנם הם מרגישים שכך צריך לנהוג, אבל הם עצמם לא מצליחים לחיות כך. מתי לאורך ההיסטוריה הצלחנו לבנות חברה שמתחלקת בכול, שמתחשבת באחרים רק מתוך היותם נבראים? היו ניסיונות ליצור חברות של שותפות ושוויון, אך כולן קרסו אל תוך עצמן כמו חורים שחורים, ואני משתמש בדימוי הזה לא במקרה.

שורש התופעה נעוץ בימים שלפני המפץ הגדול. הכול היה אז אחד, טרם ההדף העצום שגרם לפיצוץ ולפירוד הגלקסיות והכוכבים. ומה הייתה התועלת לטבע לפוצץ ולהפריד, לנפץ את החלל לחלקים, לחלק את היקום לפירורים? מה היה רע באחד?
לפי חכמת הקבלה, הטבע הוא כוח נתינה שאין לו גבול וסוף; וכוח טוב ומיטיב זקוק שיהיה לו למי להיטיב, כלי קיבול להשפיע לו טוב, לתת בו את השפע שלו, אחרת במה יוציא לפועל את כוחו? לכן ברא ויצר מתוכו את היפוכו המוחלט. מכוח הנתינה נולד כוח הקבלה, מהרצון לתת נטבע הרצון לקבל.
אלא שנוצרה כאן בעיה. מפני שהרצון מהותו היא קבלה, איך ירצה לקבל דבר נתינה? והלוא גם לטבע אין משהו אחר לתת, כי אין לנותן אלא מה שיש בו. לכן שיבר כוח הטבע את הרצון לקבל לרסיסי-רסיסים. שיבר את המערכת הגלובלית האחת – הנקראת בקבלה "נשמת אדם הראשון" – להמוני ניצוצות.
עד כאן המפץ הרוחני הגדול. אולם תהליך דומה התרחש גם בהיווצרות החומר שאנחנו מכירים, במפץ הגדול שעל מעט מתוצאותיו יודעים המדענים, וכלום על סיבתו. הדומם התפוצץ לרסיסים, נפרד לגלקסיות וכוכבים, ועל אחד מהם, כוכב לכת קטנטן וכחול, התהוו תנאים שבהם צמחו דשאים ועצים, התרבו חיות, ומהם התפתח ויצא מין האדם – התגלמות של רצון לקבל הנאה גדול במיוחד, רצון שהולך ומתפתח עד ימינו.
המנגנון של הרצון לקבל המוגבר שטבוע באדם המשיך את תהליך הפירוד שהתחיל הטבע מכוח האינרציה. לאט לאט התגברה ברצון הנטייה לקבל גם על חשבון האחרים, בהדרגה נשכחה הרגשת האחד, האחדות שהייתה בין כל החלקים. כך הגענו למצבנו אנו, שהפה אומר "תשתף את כולם, ילד", והלב לא משתף פעולה, אלא זומם איך יוכל לקחת ככל יכולתו. לחטוף ממש.
ומה התועלת במשבר הזה? מה התוכנית של הטבע? איך מכאן והלאה נגיע לקבל את מה שהטבע רוצה לתת? כאן טמונה מחשבה עמוקה ומופלאה. אפשר במקצת להבינה דרך פעולת החיבור בין מגנטים. נניח ואנחנו שברי מגנט אחד שנשבר. הקטבים המנוגדים לא יכולים להתחבר ביניהם. יש כוח דוחה ביניהם שמרחיק אותם זה מזה בחוזקה. כל כמה שינסו, הוא חזק מהם.
כדי לחבר בין השניים צריך גוף שלישי, מתאם. בנקודה זו חוזר לתמונה כוח הטבע שנעדר מעולמנו מאז המפץ והשבירה. הכוח המאחה ומדביק, הכוח העליון. בלעדיו לא ייתכן חיבור מוצלח, לא תפרח אהבה יפה לאורך זמן. לכן עוברת על המין האנושי בימינו תקופה קשה ומורכבת. הכוח המנוגד פועל בינינו ביתר שאת, האגואיזם מפריד בכל כוחו ודוחק בנו שנשתמש בריחוק דווקא כדי לעורר את הכוח העליון, השלישי, החיובי.
כוחות הפירוד והריחוק קוראים לנו לחזור להיות אחד, להזמין את כוח הטבע למלא בינינו את החללים שנפערו. אז יתמזגו להם בשילוב מושלם כוחות הנתינה והקבלה. הרצון לקבל ייהנה בתענוג שהוא מסב לטבע בנתינתו, והבריאה תבוא על תכליתה. אז גם נוכל לומר לילדים בחיוך: "תנו לאחרים, בזה תקבלו פי אלף מונים".
לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/qU3QN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest