דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / פסח: פסיעה מעל התהום

פסח: פסיעה מעל התהום

חג הפסח מסמל לידה של עם ישראל מתוך האיחוד, למרות הדחייה. כל עוד המחלוקת והפירוד שורים בינינו, אנחנו לא עם, אנחנו בגלות. ורק החיבור והאיחוד הטוב יוצר מאיתנו את אותה הקהילה, שבזכות ולא בחסד נקראת "ישראל".

כשאנחנו מתכוננים לקראת העלייה הזאת, אנחנו עורכים בבית ניקיון, מתנקים מהמחלוקת ומהפירוד בינינו. ליל הסדר מסמל את סדר ההתחדשות של הקשרים ההדדיים המקולקלים שלנו.

כשאנחנו נפטרים מה"מחמצת" האגואיסטית הזאת, אנחנו במשך שבעה ימים אוכלים מצה, כסמל של התעלות למדרגה של השפעה הדדית, שבמצרים הצטיירה לנו עם טעם תפל. כעבדים של הפירוד, כעבדים של הטבע העצמי, אנחנו מתחילים את הדרך הזאת, ונסיים אותה כאנשים חופשיים, כבני חורין, כעם אחד.

וזה בכלל לא מפתיע, שכל פעם צריך לוותר מחדש על הסגידה לאותם הערכים שמפרידים אותנו, איפה שלא נחייה. כל דחף כזה הופך לשלב של יציאה ממצרים, כי "פסח" מסמל, שאנחנו פוסחים (פָּסָח) מעל למחלוקת
והפירוד למדרגה של אהבה.

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/oH6Bt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest