דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עשיו ויעקב: המאבק על הבכורה

עשיו ויעקב: המאבק על הבכורה

שאלה: התורה מספרת איך יעקב, בעצת אימו, מתחזה לאחיו עשיו, ומקבל במרמה ברכה מיצחק. על מה בעצם מדובר?

תשובתי: יצחק, זה "קו שמאל". יש שני קווים שיוצאים ממנו, עשיו ויעקב. הם לא יכולים זה ללא זה.

הברכה צריכה להיות על יעקב, מפני שהוא קובע ומבצע את כל התיקון. דווקא הוא זה שמספק השגה של המצב ההכרחי והנחוץ בסופו של התהליך.

ומצד שני, יצחק מוליד את עשיו, שוב, מפני שאי אפשר להתקדם לשום מקום ללא הקו הזה. הקו של עשיו, המהות של קו הרצון, הריקנות, הנחיצות, הצורך במילוי. במילים אחרות, הרגשה של ריקנות, ייסורים, חיפוש.

לכן עשיו "היה יוצא לשדה". זה שדה החיים, היסוד של קיום האדם כמו ביחס לסובייקט חופשי. ללא היסוד הזה אין בכלל שום משמעות. ללא תכונת "עשיו", האדם לא יכול להפוך להיות "אדם", הוא נשאר בדרגת "בהמה".

ולכן עבור יצחק, עשיו הוא הבכור שאליו צריך להעביר את הכול.

אבל מצד שני, עבור רבקה, אשת יצחק, זה לא כך, מפני שתוכנית הבריאה טמונה דווקא ביעקב. ויעקב עצמו, במהותו, הוא לא תולדה של יצחק, אלא של אברהם. הוא עובר דרך יצחק כבנו, אבל לא כבכור.

מכאן אנחנו מבינים, שתוכנית הבריאה מהווה גורם עזר, וחומר הבריאה הוא העיקר. כך זה גם בטבע הכללי: למרות שישראל מהווה את החלק של ה"ראש" עבור כל האנושות (ישראל, זה "לי- ראש"), אבל האנושות עצמה היא אותו החומר העיקרי של הרצון שאותו חייבים להביא לאיחוד, לדבקות עם הבורא.

שאלה: כלומר, העולם המודרני מהווה בפני עצמו את עשיו, רצון ריק הדורש מילוי?

תשובתי: דווקא הכוחות שהם בינתיים הכי חשוכים וגדולים צריכים להפוך לכוחות מוארים. והעָם היהודי הוא זה שחייב להביא את כל העולם, את כל המסה הזאת, למצב של דבקות עם הבורא. הבורא מחכה לעשיו. ואילו יעקב חייב לבצע את הייעוד שלו.

המאבק הזה על הבכורה, מי חשוב יותר, מי מבצע איזה תפקיד, למי יש קשר עם הבורא ומהו הקשר, נמשך עד למצב האחרון ביותר. ורק אז הוא ממומש על ידי דבקות כללית באיחוד וגילוי, השלמה הדדית בשלמות ובקשר, בהשלמה זה את זה. האגו לא יכול לעשות את זה בעצמו.

יעקב, בעיקרון, לא מבין בשביל מה הוא צריך את זה. הוא "הילד הקטן", אין לו רצונות גדולים, אין לו צרכים ללא התחתית של עשיו.

ואילו עשיו להיפך, ענק, חזק, בריא, ויחד עם זה, מסכן, ריקני. מכאן אנחנו צריכים להבין את התפקיד שאין לקנא בו. במבט נכון על הטבע קשה לקנא באנושות, האפסית, האומללה, הסובלת, שמרוויחה מיליארדים ואינה יודעת מה לעשות איתם… בכללות, כל המסה הזאת שאותה חייבים לסדר, מהווה בפני עצמה את עשיו.

והיא דורשת תשובה מיעקב. האנטישמיים המובילים, מסוגו של הנרי פורד, מבינים את זה וכותבים על כך.

אבל יהודים רוצים לברוח לאמריקה, להתמוסס. הם עושים כל מה שביכולתם רק שלא יסמנו אותם כיהודים.

שאלה: יעקב גם כן קצת מתנגד, אבל אימא "לחצה". בעצם מי זאת האימא? מי לוחץ על העָם היהודי כדי שהוא יהפוך ליעקב?

תשובתי: אימא, זו תכונת ה"בינה", תכונה של השפעה ואהבה, שמבינה שאחרת זה לא יכול להיות מיושׂם בכל האנושות.

לאימא הזאת יש שני ילדים שיצאו מאותו המקום, יחד נוצרו מאותה האהבה, שנקראת "בינה". רק שהתחלקו, כדי שבהשוואה עם שניהם האנושות הייתה יכולה לאחד בתוכה את כל התכונות של עשיו וכל התכונות של יעקב, לכוון בצורה נכונה אחד מתחת לשני: תכונת "יעקב" צריכה לכסות את תכונת "עשיו" על ידי הכוונה שלה, ואז הכול מגיע לכלל מימוש.

בעצם, אין במה להאשים אף אחד מהם. רק בזה שמשיגים בחירה חופשית אמיתית, אנחנו חייבים לממש אותה. וזה, הייתי אומר, המצב הנוכחי שלנו. ויכול להיות, שלא סתם עכשווי, אלא שנמשך עוד מזמנו של האר"י, מהמאה ה- 16.

אנחנו כבר נמצאים באיחור, תסתכל על מה שקורה בעולם. אנחנו צריכים להזדרז לבצע את השליחות של יעקב. אחרת, עשיו ילחץ עוד יותר חזק.

אבל העיקר, זה להבין, שאנחנו הם אלה שבחוסר המעשה שלנו מזמינים את הלחץ שלו עלינו.

מתוך התוכנית "פרשת השבוע", 14.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ישראל בעיניים של יעקב
על המכות של העבר והעתיד
מי אנחנו – עָם או אוסף של פליטים?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/BtfgZ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest