ערך מוסף

אנחנו צריכים לבנות את ההתאמה בין ה"אור" ל"כלי", בין הרצון לבורא. אנחנו עושים זאת בהדרגה לפי 125 מדרגות, בונים כוונה נכונה לממש את עצמנו רק כדי להשפיע לזולת או לבורא.

לשם כך אני מקבל את כוח התיקון מהמאור המחזיר למוטב. הוא מתקן אותי ונותן לי את כל מה שנחוץ, אבל עליי למצוא בעצמי את ההשתוקקות למטרה. עליי להיות הגורם שיוזם, אחרת אין בריאה. כי אם אני רוצה שהאור יעשה את הכול במקומי אז אני כאילו לא קיים במציאות.

בהתחלה הבורא ברא רצון. והוא שייך לו. אני הוא הרצון שמשתוקק לאור בהתאם למה שהוא מאיר. מנהלים איתי משחק מלמעלה, כפי שאמרו המקובלים בצורה אלגורית, שהבורא משחק עם הלוויתן שהוא ברא. הוא משחק בעזרת האור – לאן שהוא מאיר, לשם פונה גם הלוויתן. אבל זה עדיין לא אומר שאני באמת קיים, כי בינתיים אני מנוהל במאה אחוז.

אף שאני מבין ומרגיש שכל חיי הם מרוץ אחר הפיתיון, אבל ההבנה הזאת לא בזכותי, לא בזכות המאמצים שלי. נתנו לי את ההרגשה של מרוץ אחר הפיתיון בדומה לטבע הדומם, הצומח והחי.

ובנוסף לכך נתנו לי "רשימו" שמעורר בי שאלות: "בשביל מה אני רץ? מה התועלת? מה המטרה?", לכן, נתנו לי עוד שאלה אחת נוספת והיא "מה מטרת החיים"?, וזה נעשה כדי שעכשיו אני אתחיל לפעול בעצמי.

כל עוד לא שאלתי את השאלה "בשביל מה?" אני יכולתי לרוץ כל החיים אחר תענוגים שונים, וזה מה שכל העולם עושה. אנחנו מתחשבים באנשים חכמים, מומחים בולטים, מדענים מפורסמים שרצים אחרי הפיתיון כמו כל היתר. זאת לא התוספת שלהם, כיוון שהם לא עושים שום דבר ואין להם שום חופש בחירה. תביט על העולם דרך מסנן של כוונות ואתה תראה ריקנות. אין טבע דומם, צומח, חי ואין שבעה מיליארד בני אדם, אלא הכול נקי. אין בשום מקום תוספת שהנברא צריך לייצר בעצמו. ורק המעטים, שבהם התעוררה השאלה האמיתית על משמעות החיים, יכולים להוליד את הרצון העצמאי. גם את הרצון הזה נותנים להם מלמעלה, אבל הם צריכים "לעבד" אותו בעזרת העבודה בקבוצה.

אז היכן לוקחים לזה כוח? היכן מוצאים את השיטה? כיצד הם בכלל ידעו מה דרוש מהם?

לכן הייתה "שבירת הכלים". אם היה נברא אחד, לא הייתה לו שום עבודה, הוא לא היה יכול לעשות כלום. לא במקרה אדם הראשון נקרא "מלאך", כי הוא היה שייך לדרגת חי. אבל כאשר חוץ ממני ישנם עוד אנשים ששואלים את אותה השאלה, אז אנחנו יכולים לתמוך אחד בשני על ידי חיבור השאלות שלנו. ואם אנחנו מתגברים על האגו שלנו, אז כל אחד מאיתנו מכניס לתוך כולם את ההשתוקקות שלו, את התוספת שלו, את משמעות החיים המופנית לנותן. וזה מאפשר לנו להתקדם.

כך אני מנצל את הרצונות שמעורר הבורא בחברים שלי. למרות שהרצונות הללו לא שלנו, אבל אנחנו מחדירים אותם בתוך כל אחד בקבוצה וזאת כבר העבודה שלנו שבזכותה אנחנו בונים אצל כל אחד רצון יותר גדול, "ערך מוסף". בעצם, על ידי זה אנחנו מממשים את עבודת הבורא. ברור שהאור מממש אותה אבל אנחנו מנהלים אותו.

כך אנחנו משחזרים את פעולת הבורא שנעשתה באין סוף, מייצרים רצון. ואף על פי שזאת אינה פעולה של יצירה חדשה, בלתי רגילה, אבל בכל זאת, היא תוספת אמיתית. הבורא התחיל את הבריאה ואנחנו, בסופו של דבר, מסיימים אותה…

מתוך שיעור על פי "ההקדמה לספר הזוהר", 21.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להשיג כאן ועכשיו
לשנות את כללי המשחק
לכוון לעבר האין-סוף

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ixOGw

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest