על נדנדה

שאלה: כל פעם שאני מרגיש שנוח לי, אני נזרק לאן שהוא כמו בנדנדה: למצב טוב או למצב רע. איך אפשר בתנודות האלה, ימינה ושמאלה, מייד למצוא את הקו המרכזי?

תשובתי: זורקים אותנו מנקודת האיזון כי רק שם אנחנו יכולים להתקדם. אם אני רוצה להידבק לקבוצה, לרב, לספרים, למטרה, אז אני מממש את עצמי.

המרכז בדרך כלל מנוגד לרצון ולשׂכל שלי. כי נקודת האיזון נמצאת תמיד למעלה משני הקווים: שמאל וימין, בקו האמצעי. זו "אמונה למעלה מהדעת", למעלה ממה שאומר הלב והמוח. אז במה אני יכול להיאחז כדי לא לסמוך על המקריות? אפשר להיות מודרך רק על ידי מה שהקבוצה, הרב והספרים מחייבים אותי.

צריך רק לוודא שהבנתי ושמעתי נכון את העצה. לפעמים יש לנו כזה ביטחון שהמורה התכוון דווקא למה שאנחנו חושבים, ואנחנו ממש מתווכחים על כך זה עם זה. כל אחד שומע משהו משלו, אז איך אני יכול לבדוק ששמעתי נכון?

אם אני בפועל מבטל את עצמי כדי להידבק למרכז הקבוצה, אז אני מתחיל לקבל את השמועה הנכונה. ככל שאדם גדול וגבוה יותר, כך הוא צריך יותר להשפיל את עצמו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 27.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אין רע בלי טוב
אי אפשר לשמור על יציבות על רגל אחת
להפוך את כל הרע לטוב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ApYAx

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest