דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על התועלת והנזק של ה"רכבות"

על התועלת והנזק של ה"רכבות"

שאלה: להתחבר עם הזולת זה להעריך את המילוי שלו מעל למילוי שלי. הבעיה היא, שחסרה לי פעולה הדדית, אינטראקציה עם הזולת, כדי להעמיד אותו שוב ושוב מעל עצמי…

תשובתי: אין לזה כל שייכות לפעולה הדדית פיזית. מה זה משנה אם אתה נמצא בין החברים או אלפי קילומטרים מהם?

דווקא בגלל זה לא הייתי רוצה שאנשים ייסעו מכנס לכנס, אלא שיתרגלו להחזיק מרחוק את הקשר בין הלבבות. אחרת יוצא שללא ה"רכבת" המפורסמת שלנו איננו מרגישים שאנחנו מחוברים בינינו.

אני לא צריך לרוץ לשום מקום, אני חייב להתרכז בפנימיות שלי. מספיק לי לראות את החברים, וכבר אני איתם. כדי להשתתף בחיבור, אין כל צורך בתנועות הגוף. אני משקיע מאמצים פנימיים, ואין כל צורך להוציא מאות ואלפי דולרים עבור הכרטיסים, כדי להתחבק ולקפוץ עם החברים. אני יכול לעשות זאת באופן פנימי במידה לא פחותה.

נכון, זה נחוץ לחדשים ולילדים, אבל עם הזמן האדם בכל זאת צריך לעבור לחיבור עמוק יותר, לתמונה הפנימית.

למה אתה חושב שאתה נמצא עם החברים רק בשיעור, ואחר כך מתנתק מהם למשך כל היום? האם זה משנה היכן אתה נמצא? להיפך, במשך היום אתה יכול להשתוקק הרבה יותר חזק לחברים, מאשר בשיעור. הרי בשיעור אתה אגואיסט שכל הזמן מחפש את עצמך בתמונה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 14.04.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לבקש עבור החברים
כל מה שחשוב – בפנים
ריכוז פנימי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ip3BH

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest