דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / עומר שנאסף מהקשר ההדדי הכללי

עומר שנאסף מהקשר ההדדי הכללי

"וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן: והניף את העמר לפני ה' לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן" (ויקרא, פרשת "אמור", כ"ג, ט'-י"א).

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה" (ויקרא, פרשת "אמור", כ"ג, ט"ו).

עומר, זו אלומה שנאספה משיבולים שקוצרים וקושרים יחד.

בעבודה הרוחנית, במושג "עומר", הכוונה היא למנייה (למנות, לספור) של המדרגות המושגות על ידינו, שבע דרגות התפתחות של חיבור עקבי רצוף. בכל מדרגה החיבור נעשה יותר ויותר אינטנסיבי, ולכן אנחנו כל הזמן מונים את שבע הספירות שלנו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

וכל אחת מהן בתורה מורכבת מעוד שבע ספירות: חסד דחסד, גבורה דחסד, תפארת דחסד, נצח דחסד, וכן הלאה. שבע כפול שבע שווה 49, כלומר 49 ימים, שבעה שבועות שעליהם מדובר בתורה.

בזמן הזה אנחנו בודקים את כל התכונות הפנימיות שלנו בקשר ל"עומר" (אלומה) אחד עם כל השאר. אבל זה לא אותו החיבור שהיה במצרים ושאִפשר לעם לצאת ממנה. ספירת העומר מתחילה מהיום השני של פסח, כאשר כל אחד בודק את עצמו: "בזה אני מתקן משהו, בספירה כזאת, במצב כזה".

כלומר, מתחיל להתממש בינינו קשר, חיבור יותר ויותר גדול, עד שאנחנו מגיעים לכזה מצב, כאשר דווקא בקשר, בחיבור הזה מתגלה האגו העצום שנקרא "הר סיני" (הר של שנאה הדדית). לזה אנחנו מגיעים תוך
כדי התהליך של התיקון שלנו ביום החמישים של ספירת העומר.

במילים אחרות, מתגלה לנו המצב האגואיסטי הטבעי שלנו, שלא מאפשר לנו להתאחד בינינו, אולם מצד שני, מתגלה בנו רצון עצום, שנקרא התקדמות לערבות הדדית.

אנחנו רוצים להיות מקושרים זה עם זה ב"עומר" אחד, אבל אין בכוחנו לבטל את האגו שלנו. לכן אנחנו מסכימים לתנאים של התורה: לקבל את השיטה שלה כדי לתקן בהדרגה את האגו ולא להמית ולהשמיד אותו.

בסופו של דבר, עומר מהווה רק התחלה של ההתקדמות הנכונה שלנו לאיחוד. אנחנו מבינים, שהעתיד הוא באיחוד שלידו ניצב האגו העצום שלנו שלא מאפשר לנו להתאחד. הסתירות וההפכים הפנימיים הגדולים מייסרים אותנו: הנקודה הפנימית שלנו יכולה לעלות להר סיני, ואילו אנחנו בעצמנו, לא.

הר סיני, זה למעשה אותו מגדל בבל. אבל עכשיו הוא רוכש צורה אחרת לחלוטין, מפני שאנשים שכבר עברו את היציאה מבבל וממצרים, מתחילים להבין, שאם הם יטפסו מעל האגו, אז שם, בפסגה שלו, הם יגלו באיחוד שלהם את הבורא.

באופן כזה אנחנו משיגים מצב רציני מאוד. מצד אחד, מתגלה לנו האגו שלנו: גאווה, שחצנות, חוסר היכולת לשלוט על עצמנו. מצד שני, אנחנו מסכימים להרכין את הראש ולקבל על עצמנו את התיקון באותם התנאים שבהם הוא יינתן לנו.

ואלה הן עשר המצוות העיקריות, עשר ספירות, עשרה כלים שבעזרתם אנחנו רוכשים את עשרת השמות של הבורא, שנקראים שמות "שלא ניתן למוחקם". כי השגת שמו של הבורא, זה לא אחר מאשר, השגה של התכונות שלו. למעלה מזה נמצא רק שם אחד ויחיד: "י-ה-ו-ה".

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 28.5.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/LCOdL

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest