דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עולם רוחני, עולם גשמי

עולם רוחני, עולם גשמי

במערכת הבריאה קיימים שני עולמות מנוגדים: עולם גשמי שנברא על ידי הרצון לקבל, ועולם רוחני, שנברא על ידי הרצון להשפיע. רצון לקבל תענוג מהווה את התכונה המרכזית של העולם הגשמי. אנו מרגישים את עולמנו בעזרת חמישה חושים המורכבים מרצון לקבל והשכל האנושי עוזר להם להשתנות.

קיימת אפשרות נוספת שאותה אנו יכולים ליצור בהימצאנו בעולם הנמוך ביותר מכל העולמות, בכך שנתחיל לשנות את הטבע של העולם, את החומר שלו מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה. אז, נראה את החומר בצורה אחרת לגמרי, בצביון אחר, בזווית אחרת, חומר שעובד מחוץ לעצמו בכוונה על מנת להשפיע. בעולמנו תכונה זאת אינה קיימת מאחר וכל מה שאנו מרגישים וחווים מגיע דרך חמשת החושים. ואילו העולם הרוחני בנוי בצורה הפוכה, בו אנו יוצאים מעצמנו ומרגישים את כל מה שנמצא מחוץ לנו.

האופן בו ניתן להרגיש את מה שמעבר לעצמנו אינו מובן מאחר ואנו מרגישים רק את מה שנמצא באותו מרחב שהחושים שלנו משיגים ומרגישים. אצל האדם קיים סף להגבלות על השגת העולם בחושיו. ואילו העולם הרוחני מושג ומצטייר בהרגשותינו כשעובדים לפי העיקרון של מה ש"מחוץ לי". לשם כך נוצר חוש חדש, שמרגיש את האחר, אני מתחיל להרגיש את מה שנמצא באחר, את מה שהוא מרגיש. אפשר לעשות זאת רק כאשר האדם מקבל את תכונת ההשפעה והאהבה.

בעולמנו, אהבה זו הנאה עצמית ממזון, מין, משפחה, ילדים, לא חשוב מה. אנחנו אוהבים את מקורות התענוג הללו, מפני שהם מעוררים בנו התפעלות מסוימת שאותה אנו מרגישים כמשהו נעים. הכוונה באהבה אמתית היא לאהוב לא את עצמנו, אלא את האובייקט שמעבר לעצמנו וכך אנו יכולים להרגיש את מה שהאחר מרגיש. אם רוכשים את האפשרות להרגיש משהו שנמצא מחוץ לעצמנו, זה נקרא רכישה של תכונה רוחנית, תכונה של השפעה ואהבה אמתית שבה אנו יכולים לאהוב את מה שאוהב האחר, ולא את מה שמוצא חן בעינינו, זהו ההבדל והשוני של עולם אחד לעומת השני. זהו נושא לא פשוט לדבר עליו מפני שהוא כל הזמן חומק מתלמידים חדשים. אבל על ידי התגברות על הפרעות וקשיים שונים, נוכל להגיע בהדרגה מתוך הרגל, למצב שבו באמת נתחיל להרגיש את מה שאוהב או לא אוהב האחר, ללא שום יחס לעצמנו! חכמת הקבלה מלמדת את הדרך לבצע זאת  ללא יחס עצמי על ידי תיקון, השלמה והכנה, על ידי צמצום של עצמנו מבלי לכלול את הרגשתנו בלב, בשכל ובמחשבות, בשום דבר ממה שקיים בנו.

אנו מתעלים מעל עצמנו והופכים להיות ניטראלים לחלוטין, באופן שבו כל אחד מאיתנו אינו מתקיים באופן אישי אלא רק האחר קיים. אנו נכנסים לתוכו ומרגישים אותו, כפי שהוא מרגיש את עצמו. וכך אנו משיגים את האפשרות לעלות לדרגה של חיישן רוחני, של כלי רוחני.

הכלי הרוחני מושג על ידי תרגול פשוט מאוד: אנו יושבים יחד ודנים כך שכל אחד משתדל לבטל את עצמו כלפי האחרים, לצאת מעצמו ולנסות להיכנס לתוכם. זהו תרגול מיוחד שממומש בעזרת כוח שנקרא האור העליון. אם אנחנו מנסים להתחבר בינינו מעל לאגו שלנו, אז משפיע עלינו אור עליון מיוחד, כוח אלטרואיסטי המאפשר לנו לצאת מתוך עצמנו ואז אנו יוצרים מחוץ לעצמנו שדה משותף שבו אנו קיימים כאחד יחיד שלם.

התרגול הזה נקרא "סדנה". באמצעותה אנו מזמינים את השפעתו של האור המקיף שמעלה אותנו מעל לטבע שלנו ומאפשר לנו ״להתכלל״ זה בזה. ואז אנו מתחילים דרך אחרים להרגיש את העולם כמרחב חדש, דרך תכונת ההשפעה והאהבה והימצאות מעל עצמי.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 21.2.2016

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/cIaZk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest