דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עוד לא התחיל לשמוח, אבל התחיל לחיות

עוד לא התחיל לשמוח, אבל התחיל לחיות

שאלה: איך אני, כאיבר פרטי מהנשמה הכללית, יכול להרגיש את הנזק שאני גורם לכל הגוף על ידי הקלקול שלי? איך אפשר להרגיש את הייסורים של הנשמה הכללית?

תשובתי: אתה תרגיש את זה לפי המידה שבה תצטער עם הנשמה הכללית. צריך להרגיש את הנזק הזה, להשתדל להתכלל בחברה, להתחבר איתה. ואז תרגיש במה היא חולה, ואת כל הנזק הזה תייחס לעצמך.

כל הרגשה של שיתוף מגיעה כתוצאה מחיבור: גם האושר המשותף, גם הצער המשותף, גם המחויבות כלפי החברה וגם החופש ממנה. הכול תלוי באדם, עד כמה הוא נותן יגיעה כדי להשיג את המצב שלו וההרגשה שלו.

נאמר שצריך להצטער בצער השכינה. אנחנו רואים כיצד האנושות סובלת. האם אנחנו יכולים לעזור לה?

המקובלים אומרים שהבורא רוצה להתגלות בתוך הנבראים, כלומר, גם הוא כביכול סובל מכך שהאחרים סובלים.

והייסורים שלו הם לא כמו הייסורים שלנו. תאר לעצמך משפחה שבה גדל ילד מפגר. עד כמה הילד עצמו מצטער וסובל? לפעמים הוא בכלל לא מרגיש שהוא חולה ונבדל במשהו מהילדים האחרים. כך גם אנחנו, חיים בינתיים ברוגע את החיים הרגילים, ולא דואגים לכלום. אנחנו חושבים שהכול אצלנו בסדר ומתפלאים כשאומרים לנו שיש איזשהו משבר ובעיות למיניהן.

האנשים מתרעמים: "בשביל מה לעשות רעש ולטעון כאילו כולם סובלים? אף אחד לא סובל, הכול בסדר. לך ואל תפריע לנו ליהנות מהחיים!". אבל החיים האלה דומים לחיים של ילד מפגר, שלא יודע שהוא מפגר. הוא משחק במשהו ומרוצה מהכול. אתם יודעים איך נראים ילדים מפגרים: לשון בחוץ, מבט לא מרוכז, אבל טוב לו, הוא בעצמו לא סובל. אלה שנמצאים לידו הם שסובלים.

כי הם הרי יודעים עד כמה הוא חולה ונטול חיים אמיתיים, עד כמה הוא חי כמו צמח ולא כמו אדם. כל אלה שרואים אותו הם שסובלים. וזהו "צער השכינה" שרואה אותנו כמו אותו ילד מפגר.

אבל אם הוא כבר מתחיל להיתקן, להבריא, להבין יותר ולהרגיש יותר, הרי ש"מוסיף דעת, מוסיף מכאוב". הוא מתחיל להרגיש בעיות, לחצים, לראות שלא כולם רוצים להתחבר איתו. קודם לכן הוא הרגיש את כל העולם כטוב, והכול אצלו היה בסדר, כי הוא חי כמו בחלום.

ועכשיו, ככל שהוא מתעורר יותר, כך הוא מרגיש בצורה חזקה יותר את המצבים השונים, את כל התלות שלו באחרים. רק עכשיו הוא מבין היכן באמת הוא נמצא. מסתבר שכל העולם הזה מלא דאגות ובעיות, צריך להסתדר עם אנשים ולהיזהר מכל מיני סכנות.

אבל ההורים שמחים! למה הם שמחים? הרי הילד לא נהיה יותר שמח? נכון, הוא עדיין לא התחיל לשמוח, אבל הוא התחיל לחיות!

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 22.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לעורר בתוכנו את הדאגה לעולם
לסבול מהסבל של כל העולם
שמחה מהתעוררות העולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4G7qi

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest