דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עבודה בתדר האור

עבודה בתדר האור

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 1

שאלה: אם אנחנו נמצאים במדרגת אפס, איך אנחנו יכולים להיות בכוונה? איך זה צריך לבוא לידי ביטוי בפעולות, במילים?

תשובה: יש רצון ויש מילוי, פלוס ומינוס. בטבע אין שום דבר אחר. שני קטבים, שני מטענים, אור וצל. כל דבר חי, כל מה שקיים מורכב משתי תכונות מנוגדות, ורק הן מגדירות אחת את השנייה. לא יכול להיות אחד בלי השני. אין חיובי בלי שלילי: לא בתכונות ולא באטומים, בשום מקום ובשום צורה.

למעשה, אין שום דבר ניטראלי. אם דבר כלשהו נראה לנו ניטראלי, זה רק מפני שהוא מורכב ממספר מטענים גם חיוביים וגם שליליים. ישנו אור כמקור חיובי שמשפיע, מקרין, וישנו החומר (הרצון) שהאור יצר כתכונה שלילית של קבלה. כל דבר נובע מזה.

כאשר אנחנו מתחילים לחקור את העולם מהמצב שלנו, אנחנו רואים את כל זה. על זה בנויים המדעים, התרבויות והאומנויות. לא משנה במה אנשים עוסקים, מה הם עושים, כל זה בנוי רק על ההבנה של אור וצל, רגשות חיוביים ושליליים, תכונות, וכן הלאה. כל מה שאנחנו חשים, מרגישים, ורוצים להביע, זה רק כל מיני רמות של אינטראקציה בין החלק הזכרי והנקבי, בין תופעות חיוביות ושליליות, בין פלוס ומינוס, בין אור וצל.

אלה הם החיים, הקיום של כל החומר של העולם שלנו, כולל השכל, הרגשות והטבע כולו.

ואנחנו עוסקים במדע אחר ולומדים כיצד ליצור איזון מיוחד בין פלוס ומינוס, כך שהם לא יהרסו זה את זה בצורה הדדית, למשל, את האנרגיה שאנחנו רוצים לקבל. אנחנו כל הזמן יוצרים מין משקל נגד בין הפלוס והמינוס על ידי זה שאנחנו שמים ביניהם נגד, שבו אנחנו מקבלים את האנרגיה. אנחנו מעמיסים את עצמנו עם חומרים מזינים, ועושים כמיטב יכולתנו כדי להפריד בין הפלוס והמינוס כמה שיותר. בזה טמון הכוח שלנו.

ההשגה, הידע, מבוססים על הניגוד בין הפלוס למינוס, אבל, למרבה הצער, אנחנו אף פעם לא עוסקים בלהבין כיצד להעמיד אותם זה מול זה ולחבר ביניהם כך, שהם ישלימו זה את זה בצורה הדדית. הדבר אינו מוכר לנו ואינו מובן, עד שאנחנו מגיעים למשבר.

בהתפתחותנו במשך אלפי שנים, אנחנו הגענו למצב כזה, שהפלוסים והמינוסים שמצטברים בנו התחילו לקרוע אותנו מבפנים. הם קורעים לגזרים משפחות, ילדים והורים, מדינות, עמים, תרבויות, כל דבר. עכשיו אנחנו נמצאים במצב נפיץ כזה, שאפילו לא איכפת לנו מה יקרה בהמשך. אנחנו חיים במתח כזה שכבר לא יודעים מה לעשות. עדיף שהכול כבר ייגמר…

אפילו במדיה יש בזמן האחרון יותר ויותר דיבורים על מלחמת עולם, אבל אף אחד לא מתרגש מזה, עד כדי כך אנחנו עייפים מהעימות הזה. אבל כאן הטבע, הבורא, במכוון מביא אותנו למצב שבו אנחנו חייבים להבין שזה לא פיתרון, צריך לעשות משהו.

זוהי הדרך הלא רצויה של סבל, הרי, אנחנו יכולים לעשות הכול בצורה שונה. לשם כך נועד המדע על תיקון האדם, שבזה, באופן עקרוני, אף אחד לא עוסק. אנחנו מנסים ליישר את הכול על ידי חינוך, אם כי אנחנו מבינים עד כמה הדבר חסר תועלת, משום שאינו מניב תוצאות. לכן, כל האנושות מגלה חוסר אונים מוחלט.

וכאן בהדרגה חייבת להתגלות השיטה שלנו, שמדברת על אינטגרציה ועל קשר הדדי. הייחודיות שלה היא בכך, שהיא לוקחת בחשבון את הטבע ומתייחסת אליו בצורה שונה.

כלומר, אותו הכוח של הטבע שמהווה את המצע לכל התכונות החיוביות והשליליות יכול להיות פעיל. אנחנו יכולים לקרוא לו, כי בטבע עצמו הכול מאוזן, רק באדם אין איזון. האדם, הוא "הברווזון המכוער" היחיד, היצור שמקלקל את הכול, משום שהוא מורכב מתכונות מנוגדות החזקות ביותר שלא מאוזנות. לכן אנחנו לומדים איך לעשות את זה – בתוך עצמינו ורק בתוך עצמינו.

עם זאת, כאשר אנחנו מתחילים ללמוד את זה, מבפנים אנחנו מגיעים בהדרגה, במידה של גילוי היכולת שלנו לקשור בין הפלוס והמינוס (התכונות החיוביות והשליליות), להבנת הפעולות הנכונות. בשום אופן אסור לנו להרוס את המינוס, כפי שנהגנו לחשוב בעקבות הדחף הטמון בנו להרוס את התכונות השליליות שלנו.

לא צריך לדכא אותן על ידי התכונות החיוביות, אלא צריך לפעול בהרמוניה ביניהן. אנחנו חייבים ללמוד אותה. ההרמוניה, שזו האינטראקציה הנכונה בין התכונות השליליות והחיוביות – היא הכוח העליון של הטבע או הבורא, משום שהיא נמצאת מעל פלוס ומינוס.

אנחנו עוסקים בכך שמנסים לברר בינינו מהי ההרמוניה הזאת, מעמידים פלוסים נגד מינוסים, משתדלים להתחבר בינינו, "להיכנס זה לתוך זה". אנחנו מנסים למלא את הרצון של החבר, ולא את הרצונות הארציים שלו, אלא דווקא השאיפות שלו לשיתוף פעולה.

כאשר אנחנו רוצים למלא אותן, אנחנו מתחילים להרגיש צורך בהתגלות של הכוח השלישי, ומתחילים לשאוף אליו, להזדהות איתו: "כאן הוא חסר לנו. לו הוא היה עכשיו מתגלה בינינו ומחבר אותנו, איך היינו מרגישים? איך אפשר לדמיין את זה?".

השאיפה ההדדית לכך שהכוח הזה ימלא את כל החללים בינינו, יחבר, יעזור להתקרב מעל כל הסתירות, כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שאנחנו צריכים להרגיש בהתחלה כצורך, אחר כך כשאיפה לכיסוי, ורק אז, כשאיפה ליישום. ואז אנחנו נתחיל להרגיש שהוא מתחיל להתגלות, ממלא אותנו בהדרגה, ואנו מתחילים להרגיש בעור, פשוטו כמשמעו, איך שהוא ממלא את החלל בינינו.

כאשר ההרגשה הזאת מגיעה, מתגלה באדם תפיסת עולם אחרת לגמרי. דרך החושים הוא מתחיל בהדרגה לחקור, לנתח את מה שאנחנו מרגישים. ואז השכל מגיע אליו.

לכן עכשיו אנחנו רוצים ללא פלפולים להתחיל להרגיש כיצד הכוח הזה ממלא את כל החללים הקטנים בינינו. רק האור, רק הכוח הזה יכול למלא את כל החלל שבינינו ולחבר אותנו. הרי, נאמר שהבורא קיים בינינו, או שאנחנו נמצאים בו (שזה אותו הדבר).

אני מקווה, אני מרגיש, שעשינו הכנה טובה יחד עם החברים שלנו בכל רחבי העולם, שאסור לנו לשכוח אותם, הם נמצאים כאן איתנו, הרי אנחנו מדברים לא על הגופים, אלא על הרצונות שלנו. כאשר אנחנו נזכור את חברינו, אנחנו נוכל להשיג לפחות את התחושות הראשונות שנשארות, ועלינו להמשיך ולחזק אותן, ובשום אופן לא לשכוח שהחללים קיימים רק על מנת שנמלא אותם.

בכל שנייה אתם תעברו המון מצבים, ושנייה אחת תימשך כך שיהיה קשה להבין מתי היא מתחילה ומתי נגמרת. אתם תרגישו ששנייה יכולה להימשך, למשל, כרבע השעה, עד כדי כך אתם תיכנסו למצב של האור ותעבדו בתדר שלו. ואז יותר ויותר, עד שהזמן לא יעצור בכלל, ובמקומו תבוא תחושה של אין סוף.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מעבדה לתיקון האגו האנושי
יוצרים הידמות לאור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3JlHm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest