דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / סיפורים קצרים. אסכולות קבליות

סיפורים קצרים. אסכולות קבליות

מאז שקבוצה קטנה של בבלים הצטרפה לאברהם, הם התחילו לעבוד לטובת החיבור ביניהם. זאת נקודת ההתחלה של העם היהודי. המקובלים, תלמידי אברהם, קיבלו מהמורה את שיטת החיבור במטרה לגלות את הבורא. אף על פי שהם לא היו עדיין עם מלוכד, כבר אפשר היה לכנותם "קבוצה" בתחילת דרכה.

מנקודת מבט קבלית, "התקדמות", היא לא סיפור המעבר (של קבוצת יעקב) מבבל לארץ כנען, ירידתה למצרים וחזרתה לארץ ישראל, אלא התפתחות האגו שלהם והתעלותם הקבועה מעליו. כי אותה האידיאולוגיה שהם הסכימו לקיים בבבל העתיקה המשיכה לעבוד בתוכם.

כשהאגו המשיך להתפתח, העם התחיל להשתנות בהדרגה, נעשה יותר ויותר מתוחכם גם מבחינה אגואיסטית וגם מבחינה אלטרואיסטית. החיבור ביניהם עבר שינויים שונים ומשונים, החליף צורות רבות. לכן, האסכולה של אברהם הפכה לאסכולת יעקב ואחר כך יוסף, ולבסוף, לאסכולה של משה. הן כולן צורות שונות של התקדמות העם לקראת גילוי אגו יותר ויותר גדול והתעלות מעליו.

שיטת יצחק היא רצון העם להתנתק מהאגו ולהתעלות מעליו בצורה חדה. היא באה לידי ביטוי בסיפור של "עקידת יצחק", כאשר האדם מוכן "לשחוט" את האגו שלו, כי בהתחלה הוא חושב שרק כך הוא יכול לשרוד בהתקדמות.

בהמשך, נבנית שיטת יעקב, שטוענת שאין צורך להרוג את האגו, אלא להיפך, צריך לאזן אותו בעזרת תכונת ה"חסד", שמסמל יעקב. כי אם תכונת ה"חסד" (יעקב) משתמשת נכון בתכונת יצחק (תכונת הדין), היא הופכת לתכונת "ישראל", כלומר "ישר-אל".

זאת כבר התקדמות גדולה שבה מתחברים ביחד גם הכוחות האגואיסטים וגם הכוחות האלטרואיסטים. יחד עם זאת, האגו נשאר למטה והאלטרואיזם צף מעליו. כך הם עולים ויורדים לסירוגין ומתקדמים במקביל. העם מתפתח, מחבר בתוכו את שני חלקי הטבע ומגלה בחיבור הנכון בין האנשים את הבורא.

ההתקדמות הרוחנית מביאה בהדרגה את עם ישראל למצרים. ההתפתחות במצרים מסמלת את עליית האגו של העם לדרגה יותר גבוהה, לדרגת "פרעה", והעם חייב להתעלות מעליו.

פרעה מסמל את האגו שבלתי אפשרי להתעלות מעליו סתם כך ולהשתמש בו. חייבים להתנתק ממנו בבת אחת ואחר כך לתקן אותו במנות קטנות, לעבד אותו לאלטרואיזם.

כאשר עם ישראל מצא את עצמו בשעבוד מצרים, כלומר במצב אגואיסטי ביותר, הוא גילה, שבשום פנים ואופן הוא לא מסוגל לקיים את שיטת אברהם, כלומר התגלה בעם מנהיג חדש בשם משה. הוא הצליח לארגן אותם כך שיבינו שההתקדמות צריכה להיות מבוססת על ניתוק מהאגו. כלומר, הם היו חייבים לברוח משעבוד מצרים, מתוך השבי של האגו, ולאט לאט להתחיל לתקן את חלקיו. כשהעם במצרים היה תחת לחץ עצום של האגו, הם היו באותו מצב כמו בבבל העתיקה. משה מבין שחייבים לעשות שוב פריצה ולצאת ממצרים לארץ כנען, כפי שפעם קבוצת אברהם עזבה את בבל.

"ארץ כנען" מסמלת מצב רוחני שמאפשר לעם להגיע לחיבור פנימי ביניהם, להתעלות מעל האגו ולהתנתק ממנו, כלומר לצאת ממצרים למדבר סיני ולהתחיל להתקדם לארץ ישראל.

זאת המהות של שיטת משה, התומך העיקרי של אברהם. בהיסטוריה של ההתפתחות הרוחנית אין דמות יותר בולטת ממשה. כי אם קבוצת אברהם שיצאה מבבל התעלתה מעל האגו שהתגלה וזה היה מספיק, אז עכשיו תלמידי אברהם היו צריכים לא רק להתעלות מעל האגו העצום, אלא גם בהדרגה לתקן אותו.

מתוך התוכנית "סיפורים קצרים", חלק ב', 22.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
סיפורים קצרים. התפתחות קבוצת אברהם: "יוסף"
סיפורים קצרים. התפתחות קבוצת אברהם: "יעקב"
סיפורים קצרים. התפתחות קבוצת אברהם: "יצחק"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/G887b

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest