סוף מעשה בחמלה תחילה

אי אפשר להתעלם מהמהפכה הצמחונית-טבעונית שמתחזקת בעשור האחרון. המודעות לעולם הצומח והחי עלתה, ורבים מפתחים רגישות לכל הסובב אותם במטרה להיות אנשים טובים, מתחשבים ונאורים יותר. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא הזעם כנגד התעללות בבעלי חיים. השאלה היא, האם החמלה שאנחנו רוחשים לבעלי החיים מפתחת גם את היכולת שלנו לחוש חמלה כלפי הזולת?

בדרך כלל קל לנו לחוש חמלה כלפי בעלי החיים, ואילו כלפי אנשים אחרים זה לא בא לנו בקלות. אנחנו מחבבים תרנגולות, כואבים בסבלן וחשים כלפיהן סוג של יחס חם, אבל עושה רושם שהיחס שלנו זה לזה נעשה דווקא גרוע יותר. גם אם לא תמיד אנחנו מודעים לכך, בתוך תוכנו אנחנו שמחים מצער הזולת, מוכנים לנצל אותו בלי חשבון וחשים מורווחים כשמישהו סביבנו מפסיד. כך שהעובדה שבוקר בהיר אחד עולה הרגישות לחיות, לא בהכרח מעידה על התפתחות.

מטבעם של טרנדים, הם חולפים… לכן סביר להניח שהגל הנוכחי של צמחונות או אף טבעונות מהמקום החומל, יחלוף גם הוא. כל התפתחות נראית מבטיחה בהתחלה, אבל אילו היינו מודעים להתנהלות המערכת העולמית, היינו מבחינים בחלק האנושי שלנו בפאזל ההרמוני ומבינים שכל מגמה חדשה גורמת לסטייה חברתית חיובית או שלילית. המערכת עגולה ואינטגרלית, לכן חשוב שנלמד אותה, כדי שנדע לתמרן בין המגמות ולדבוק באלה המובילות לאיזון של המערכת.

אדם שמתחבר למגמה כלשהי מתוך רוח חדשה שמשוטטת או מתוך כאב פרטי, לעולם יצדיק כל פעולה שלו. לאדם טבע אגואיסטי רע מנעוריו, ולרוב הרחמים על בעלי החיים הם לא יותר מפועל יוצא של האגו שלו. את היחס לבעלי החיים שסביבנו אפשר לתקן בקלות מתוך כלל פשוט – "ואהבת לרעך כמוך". האדם הוא נזר הבריאה, ואם הוא לומד להתקרב לרעיו כמו שהוא קרוב לעצמו, לקבל אותם ולהרגיש אותם, האופי שלו מתעדן. העידון הזה בא לידי ביטוי בהדרגה ביחס שלו אל הבריאה כולה, ובתוכה החי הצומח והדומם.