סדנאות 21.04.2013

סדנת חיבור בנושא "איך להגיע לדרגה הרוחנית הראשונה"

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבססה הסדנה:

אני אמלוך

1. "בחינת מלכות המלובש בעולמות, נקרא אני. ומשתלשל עד העשיה, והיא היא, בחינת פירודא המורגש לכל אדם, לבחינת ישות לפני עצמו. בהרגש "האני" שבו ובהתפשטותו, רוצה לכבוש כל העולם כולו, לחפצו ולהנאתו, שזה ענין כח השבירה שבעשיה, אני אמלוך".

בעל הסולם, מאמר "סוד הכף דאנכי"

מ "אני" ל "אין"

2. ""אני" היינו הרצון שלנו. "אין" הוא ביטול הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא לקבל הנקרא נוקבא. הרצון של הבורא יתברך הוא להשפיע. נמצא, בזמן שהאדם מבטל את ה"אני", נעשה מצורף "אני" ו"אין". לרמז שהעבודה שלנו לעשות מ"אני" "אין", כלומר מהרצון של נוקבא יהיה רצון להשפיע. אבל בלי רצון אין שום דבר".

"כתבי רב"ש", כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", מאמר "אני ואין"

3. "עיקר חשיבות העבודה הוא דוקא בזמן שבא לכלל אפס, היינו בזמן שהוא רואה, שהוא מבטל את כל מציאותו וישותו, שאין אז שום שליטה להרצון לקבל, ורק אז הוא נכנס להקדושה".

בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר י"ט "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה"

מסירות נפש

4. "באהבת ה', שאנו אומרים, שהאדם צריך לעבוד "בלתי ה' לבדו", שהכוונה "בלי שום תמורה", הכוונה היא, שהוא מוכן למסירת נפש בלי שום תמורה, בלי שתיוולד מזה איזו מציאות של תמורה מהמסירות נפש שלו. אלא זהו העצם, שזוהי המטרה שלו, שהוא רוצה לבטל את עצמותו לה', היינו לבטל את הרצון לקבל שלו, שזהו מציאות נברא, את זה הוא רוצה לבטל לה'. נמצא, שזוהי המטרה שלו. זאת אומרת, המטרה שלו היא למסור נפשו לה'.. וכשהוא מגיע לידי מדרגת מסירות נפש לה', מטעם שהוא רוצה לבטל את עצמו, בכדי להנאות לה', אז הוא רואה את מטרת ה', שהיתה במחשבת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר "וישב יעקב בארץ מגורי אביו"

בחינת עיבור

5. "תחילת הכניסה לעבודת ה', הוא בחינת עיבור, היינו שמבטל את בחינת עצמותו, ונכנס בעיבור לבטן האם, היינו שמבטל את אהבה עצמית המכונה "מלכות" שבחינתה המקורי היא נקראת רצון לקבל בעמ"נ לקבל, ונכנס לבחינת כלים דהשפעה המכונה בחינת "בינה"".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

עובר ירך אמו

6. "בעיבור צריך להיות כח המעכב, היינו שאפילו בקטנות יהיה שם שלימות. וזהו מקבל ע"י אמו, הגם שהוולד מצד עצמו אין לו כלים שיכול לקבל גדלות בעמ"נ להשפיע, מכל מקום ע"י שהוא מתבטל להאם, הוא יכול לקבל גדלות מכלים דאמו, שזה נקרא עיבור ירך אמו, אוכל מה שאמו אוכלת. היינו שאין לו בחירה מצד עצמו אלא מה שאמו אוכלת, היינו מה שאמו יודעת שמותר לאכול, הוא גם כן אוכל, זאת אומרת כי העביר ממנו את הבחירה שהוא יבחור מה זה טוב ומה זה רע, אלא הכל על חשבון אמו, שזה נקרא "ירך אמו", שפירושו שהוא עצמו אינו עולה בשם".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר "ענין יניקה, ועיבור"

הקטנות היותר מצומצם באפשרות נקראת בשם עיבור

7. "בזמן שהאדם יכול ללכת בעינים עצומות, למעלה מהדעת, ולהאמין באמונת חכמים, וללכת עד הסוף. זה נקרא עיבור. ועיבור פירושו (תע"ס חלק ח' דף תר"ח אות י"ז) וזה לשונו "קומת מלכות, שהוא הקטנות היותר מצומצם באפשרות, נקראת בשם עיבור", שהוא מלשון "עברה ודינין". ויש לפרש את ענין עברה ודינין. היות זה שהאדם צריך ללכת בעינים עצומות למעלה מהדעת, הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן זה שהאדם צריך תמיד להתגבר, זה נקרא "עברה, וזעם, וצרה", היות שזוהי עבודה קשה ללכת תמיד בהתגברות להיבטל להעליון, שהעליון יעשה ממנו מה שהעליון רוצה. וזה נקרא "עיבור", כנ"ל, שהוא קטנות היותר מצומצם באפשרות".

"כתבי רב"ש", כרך ב', מאמרי "שלבי הסולם", מאמר "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה"

8. "ענין הגבלה, הוא להגביל את מצבו, שבו הוא נמצא, ולא לרצות גדלות. אלא בהמצב הנוכחי, שבו הוא נמצא, הוא רוצה להשאר לנצחיות. וזה נקרא "דביקות תמידית".. וזה סוד, כשבא ישראל לקבל התורה, ויוליכן משה לתחתית ההר, כמ"ש "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.
ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה"".

בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר נ"ג "ענין הגבלה"

רבי יוסי בן קסמא – דוגמה לביטול כלפי הסביבה

9. "יפה שִיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו".

בעל הסולם, מאמר "החרות"

להכניע את עצמו כלפי רבו

10. "ע"י התדבקות בתלמידי חכמים, יכולים לקבל איזה אסמכתא … לכן מוכרח האדם להיכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יושית עליו בלי שום ויכוחים, אלא בבחינת למעלה מהדעת".

בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ק"ה "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ"

11. "לא מספיק להאמין בה', כי התורה הוא מקבל על ידי רבו וחייב להאמין ברבו … לכן אם לא מאמין לרבו, מגלה בזה חוסר אמונתו על כל מה שמקבל מרבו.
לכן צריך להיות חזק באמונת חכמים, כדי להכניע את עצמו, ולהיות שפל בעיניו נגד הצדיקים. ואת השפלות בודקים כשאדם צריך לעשות מה שחברו מחייבו, ודעתו מראה להפך, ומכל מקום מכניע ומשפיל את עצמו, את דעתו. ואם רבו נותן דעת של שפלות, שאינו מתאים לשכלו, דע, שתורה בלי אמונת רבו מביאה לחושך".

הרב"ש, "מהסתר לגילוי", מאמר קס"א "אמונת רבו"

ביטול כלפי חברו במחשבה ובמעשה

12. "כשאדם צריך להתבטל כלפי חברו, אינו נקרא ביטול באמת, אלא בשני אופנים, היינו במחשבה ובמעשה. שלאו דווקא המעשה, אלא גם הדעת שלו צריך לבטל ולומר, שהדעת של חברו היא יותר חשוב מדעתו עצמו, אחרת, לא נקרא ביטול. שמה שמבחינת מעשה מראה לחבירו בחינת התבטלות, זהו רק בחינת חנופה. היינו שמבחינת חיצוניות הוא מראה שחברו הוא יותר חשוב, אבל בתוך תוכה הוא יודע שחברו אינו מגיע לקרסוליו".

"כתבי רב"ש", כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", מאמר "פנימיות וחיצוניות"

13. "צריכים לזכור שהחברה נתיסדה על בסיס של אהבת הזולת, היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי חברה, מאמר "בענין אהבת חברים"

14. "בכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם".

"כתבי רב"ש", כרך א', מאמרי חברה, מאמר "מטרת החברה – ב'"

רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע

15. "כל החשכות שאנו מרגישים ברוחניות, נמשכת מכח הרע שבנו, שהוא לקבל על מנת לקבל. ועל זה אמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין" (קידושין ל' ע"ב), היינו שעל ידי התורה משיגים את הכח להכניע את המקבל שבנו, שיוכל לעסוק על מנת להשפיע. דהיינו כל מה שאנו רוצים לקבל מתורה ומצוות הוא הכח להכניע את הרע".

"כתבי רב"ש", כרך ג', מאמרי "דרגות הסולם", מאמר "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (ב')"

תפילה שלמה

16. "וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכח אל הפועל – בבחינת כח. זאת אומרת הגם שבבחינת כח המחשבה והרצון הוא רואה שאין הגוף מסכים לזה שיהיה מבטל כל רצונותיו לה' ולא לטובת עצמו, אז הוא צריך להתפלל לה' שיעזור לו שירצה להבטל אליו עם כל הרצונות ולא להשאיר לעצמו שום בחינת רצון. וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו".

"כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", אגרת ס"ה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/N5Q8q

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest