נשארת רק האהבה

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב

שאלה: האם ביצוע העקרונות, שאותם הרב"ש העביר במאמרים על הקבוצה, זה חובה והכרחי כדי שאנחנו נשיג רוחניות, או שמספיק לקיים את תקנון הקבוצה של כל קבוצה? למשל, האם אני יכול להרשות לעצמי לבקר את החבר, בכך שאני חושב שזה יהיה לתועלתו, שאני עושה את זה מתוך אהבתי אליו?

תשובתי: אין לך זכות ללמד אף אחד, מפני שאתה תמיד תמצא הצדקה למעשים שלך. אתה צריך לקבל את החבר כגדול, ב"אמונה למעלה מהדעת". כלומר, לקבל מלכתחילה שהוא גדול, ושרק העיניים האגואיסטיות שלך אינן רואות זאת. אבל! יש כאן שני "אבל".

ה"אבל" הראשון, האם הוא באמת חבר, האם הוא משתתף בחיבור ובאיחוד הקבוצה? זהו התנאי העיקרי, ולמעשה היחיד. האם הוא משתוקק להשתתף בחיבור ובאיחוד הקבוצה? אם כן, אז הוא חבר, אם לא, אז לא.

ודבר שני, הביקורת צריכה להיות רק כלפי השתתפותו בקבוצה או בעבודה כלשהי שלו. נניח, שהוא עובד אצלנו כחשמלאי או שעובד במפעל שלנו בהפצה והוא עשה משהו לא נכון, אז אנחנו מבקרים אותו, כלומר מנסים לתקן את המעידות שלו. אך זה בשום פנים ואופן לא פוגע באהבה שלי אליו כאל חבר. אני מתייחס אליו במקרה כזה כאל מבצע איזו עבודה פיזית מסוימת ורק כך. אחד לא צריך לגעת בשני.

אם הוא באמת חבר, כלומר הוא עובד למען חיבור ואיחוד, אז אני חייב לקבל אותו פשוט כמשהו מוחלט, כמו את הבורא. "מאהבת הבריות לאהבת ה'". זה אותו הדבר! הרב"ש כותב על זה שורות מאוד יפות, שבסופו של דבר, הקבוצה מתתקנת רק על ידי האהבה בין כולם, שהופכת להיות הבורא.

לכן אנחנו לא מבקרים את החבר, אלא מביעים בגלוי את האהבה. וזה תנאי הכרחי. בזה אנחנו עובדים בדרך הנכונה נגד האגו שלנו.

מתוך שיחה לפני הכנס בחרקוב, 16.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מה קודם, הביצה או התרנגולת?
מה יש שם מעבר לגבול בין העולמות?
חיבור מעל מהירות האור

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/pHAt6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest