דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / נקודת המפנה של הנברא

נקודת המפנה של הנברא

laitman_2009-05-27_8216_70.jpg

שאלה: לא מובן לי כיצד אני יכול ליישם את הרצון ליהנות, וגם לרצות לדמות את עצמי לבורא, הרי אחד מנוגד לשני?

תשובתי: קודם כל, כל המשחק שלי עם הרצון ליהנות נובע משתי פעולות: השפעה וקבלה. אם אני נמצא רק בתכונת הקבלה, אז אני עבד.

בתכונת הקבלה אינני מבין אפילו מה אני עושה, אני פשוט מיישם את הרצונות שלי. כמו כל אדם פשוט שהולך אחר רצונותיו ונדמה לו שהם רצונותיו עצמו, וכך זה נמשך כל חייו עד שנפטר. לכן אין איתו שום חשבון, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. כך זה קורה עד שמגיע הנברא למצב שבתוך הרצון הזה מתעורר הרצון השני – תכונת ההשפעה. אז הנברא מתחיל להרגיש את הבורא.

כך גם אנחנו מתחילים להרגיש, שחוץ מהפעולה עצמה קיים מישהו שפועל בתוכנו. בתוך שתי ההרגשות האלה אני כבר מתחיל להבחין, שלמעשה כל מה שאני רוצה זה לא אני רוצה, אלא הבורא הכניס את ידו לתוכי וביצע בתוכי כל מיני שינויים, ואני מציית ומבצע אותם בצורה מאולצת. במצב הזה אני מתחיל להתייחס לכל בשתי נקודות ראיה:

  1. הוא פועל בתוכי, זה נקרא הטבע שלי.
  2. מהי הכוונה שלו? מה הוא רוצה להשיג? מדוע הוא עושה זאת?

משמע, שבסוף בחינה "א" (1) מתחילה להתעורר הרגשת הבורא שברא אותי, דרגת "שורש" (0). אז בחינה "א" רוצה להפוך לבחינה "ב" (2), להיות המשפיע. בדיוק במצב הזה אנחנו נמצאים עכשיו, במעבר מבחינה א' לבחינה ב'. הכול תלוי במידה שאנחנו נתחיל לבחון את הפעולות של הבורא בתוכנו.

מאותו הרגע והילך כל רצון שמגיע אליי אני צריך להכיר בו שהוא אינו שלי. "אני רוצה לשתות!, זהו שקר! זה לא אני!". זה סימן שבכל מצב אני מתעלה מעל הרצון, כלומר מתאחד עם הבורא, הנמצא בתוכי. אני מתעלה מעל לרצון ומתחיל לברר, מה הוא רוצה ממני בדיוק. אחר כך כבר ניתן לעשות עם הרצונות האלה כל מה שאני חפץ, אבל רק לאחר שאני בודק, רואה, מקבל החלטה וממשיך הלאה.

מתוך שיעור על מכתבו של בעל הסולם, 12.03.2010

רשומות קודמות בנושא:
לא רוצה להיות בובה!
את הרוחניות רק אני בונה!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/0Pnrk

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest