נפל, אבל לא נכנע

כל העניין הוא, איך אנחנו מעוררים את עצמנו. העיקר בשבילנו זה החיבור בכל מיני הנסיבות, התוספות התמידיות של ההתלכדות בכל מיני המצבים. ובעיקר, בזמן הירידה. לפי הפוטנציאל שלהם, המצבים הללו הם אוצר אמיתי.

כי בזמן של עלייה, בזמן התפעלות אני "פועל" על חומר הדלק שנתנו לי. מגיע מלמעלה האור ומאיר לי, ואז אני "קופץ" על הגל הזה ורוכב עליו לזמן מה.

אבל בזמן הירידה, לעשות אפילו מאמץ קטן, זה שווה הרבה.

בכלל, צריך להשתדל לראות את עצמך בהתפתחות, בהתקדמות עקבית. כמו הברזלים שמחזיקים את הגלגלים ברכבות הישנות, שכל הזמן זזים אחורה וקדימה, שוב ושוב. כך גם האדם בדרכו הרוחנית, אפילו שנופל לאחור, בכל זאת הולך קדימה.

לכן, אם בזמן הירידה אנחנו מסוגלים לגבש כוחות, זה נותן לנו בהירות הרבה יותר טובה מאשר בזמן העלייה. כי אני הרי מאיר בחושך של הטבע ה"בהמי" שבו אני שקוע עכשיו, ואז דווקא מתוך העביות הזאת אני מגיע לגילוי. זה מאוד כדאי. ואפילו שאני רואה שאני בקושי מצליח, ואפילו כעבור רגע שוב נופל, אני בכל זאת השגתי הרבה…

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, "מעוז צור ישועתי", 03.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר תסתיימנה העליות והירידות שלך
להפוך את הירידה לעלייה
מאחורי פניהם של האנשים מסתתר הבורא…