דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מתכון לדבקות: אל תשכחו לשמן עם האור

מתכון לדבקות: אל תשכחו לשמן עם האור

laitman_2012-12-07_10.jpg

בעל הסולם, ספר "שמעתי", מאמר כ"ה, "דברים היוצאים מהלב":

"זאת אומרת, שכל השכליות, שעליו הוא בונה את כל הבנין, שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה', הוא היסוד שהוא דביקות ברבו. וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד. לכן לא להסתמך על שכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים. ורק זה יכול לעזור לו. אבל לא שום שכל ותבונה, משום שאין בהם שום רוח חיים."

שאלה: מה זה דבקות?

תשובתי: בעיקרון, דבקות זה כאשר לשניים יש את אותם הרצונות, אותן המחשבות ואותם הערכים. במקרה כזה הם "דבוקים" זה לזה.

כאן נשאלת השאלה: איך שני דברים שהם שונים מלכתחילה, יכולים להיות דבוקים? הם שונים בהכל ואינם מתאימים באף פרמטר. לא יכולות להיות התאמות מדויקות בטבע. אז איך הם יכולים להשיג הידמות, שיהפכו להיות "דבוקים" לאחד?

אם כל אחד מתעלה מעל עצמו ולא רוצה להשתמש בתכונות שלו לעצמו, אלא כל מה שקיים בו לתת לשני, והשני, בתורו, גם כן רוצה להתעלות מעל לאינטרסים האישיים ולפעול לטובת הראשון, אז הם דומים זה לזה. במה? – בנתינה, בהשפעה. וזה נקרא, שהם "דבוקים".

איך אפשר להשיג את זה? הם בעצמם לא מסוגלים לעשות פעולה כזאת, כאן דרוש האור שיבוא ויחבר ביניהם. כלומר, לצורך הדבקות דרושים שניים והבורא ביניהם. כזה "סנדוויץ' כפול" עם האור באמצע, וזה נקרא יחידה רוחנית אחת. אפשר להשוות את זה למשקולת יד קטנה.

שאלה: אז איך אפשר למשוך את האור כדי שהדבקות הזאת תתממש?

תשובתי: קודם כל, כל אחד צריך להתעלות מעל עצמו ולשאול את עצמו: "בשביל מה לי בעצם להידבק במישהו? מה זה בכלל דבקות? יכול להיות שאני רוצה להתחבר עם האחרים למען תועלת שבעולם הזה, כמו בסוציאליזם? או שאני רוצה את זה כדי להשיג את הבורא? ומי זה הבורא?..".

בקיצור, כדי להגיע לפעולה הפשוטה ביותר, אני צריך לחדש את כל המערכת. כי אין מקצת ברוחניות, הכול בה אחד ואינטגרלי. כמו בתמונה הולוגרפית, כדי לשנות איזה קו אחד קטן, צריך בקנה מידה מתאים לשנות את כל התמונה.

לכן, כל שאלה שלנו בעצם כוללת בתוכה הכול. ואם אתה שואל מה עלינו לעשות, אז התשובה היא פשוטה – לעשות הכול. אנחנו מבררים לעצמנו מיהו הבורא, בשביל מה אנחנו צריכים את זה, מה זאת פעולת הבריאה, בחירה חופשית, איש את רעהו יעזורו, קבוצה וכולי. הכול צריך להיכלל בפנים. אפשר לראות את התמונה הזאת בכל מיני דיוקים, אבל כך או אחרת, הכול נמצא בתוכה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להעלות את הרצון ה"עגול" הכללי המשותף שלנו, כמו כדור פורח, ולהחזיק בינינו את המצב המקיף והכולל הזה?

תשובתי: כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט. ורוחניות, זה מה שנמצא בינינו ומחבר, מדביק אותנו יחד.

מה שאני מרגיש בתוכי בפנים, זה נקרא "העולם הזה", ומה שאני מרגיש בינינו, נקרא "העולם העליון".

אם אני ואתה קרובים בינינו ונבדלים רק בגודל אחד (1), אז אני מרגיש את "אור הנפש". אם ההבדל בינינו מוכפל (2), אז אני משיג בינינו את "אור הרוח", כי עכשיו התגברתי על מרחק גדול יותר. מצד אחד, האגו שלנו גדל ומפריד בינינו, אבל מצד שני, אנחנו נדבקים זה בזה, למרות האגו, ובזה משיגים עוצמה גדולה יותר.

להחזיק את המצב הזה, כל הזמן לחזור אליו, זו היא המשימה שלנו, ואם אתם רוצים אתם יכולים לקחת אותה על עצמכם. בעצם, מה עוד יש לכם לעשות בחיים האלה, חוץ מזה? תחליטו איפה צריכים לזרום החיים שלכם, האם אתם רוצים שהם יזרמו במימד הרוחני. אני לא יכול להכתיב לכם את זה. בכנס בערבה אני נתתי לכם דוגמה של מה שצריך לעשות. אם אתם תרצו לממש את זה, אז תממשו ותקבלו לפי התוצאות של המימוש הזה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 21.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דבקות זו תמיד הפתעה
מסירת החכמה ממורה לתלמיד
מאור הנפש ועד אור היחידה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/akan2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest