דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מרגש לשכל, מתענוג לאמת

מרגש לשכל, מתענוג לאמת

בעולם שולט כוח אחד, כוח של השפעה. הכוח הזה נקרא "בורא", כי הוא ברא תכונה ההפוכה לו, רצון לקבל, כדי להעלות אותו לדרגתו. כל הרצון הזה יכול להביא את עצמו לשלמות.

לכן, כל העבודה שלנו היא להשיג את תכונת ההשפעה. אבל בזה אנחנו לא נעלמים, אלא משנים את הצורה של הרצון שלנו, של החומר ההתחלתי, של המשפיע. הוא ממשיך לפעול בכל הכוח האכזרי שלו ובמלוא העוצמה, שבה מקודם חשב רק על עצמו בכך שהתגלה כמערכת אגואיסטית של טומאה ההפוכה להשפעה. אבל עכשיו הרצון הזה מתקן את עצמו ומשנה את צורת הפעולה שלו, ובמקום לקבל הוא משתוקק להשפיע.

שינוי כזה נעשה על ידי המאור המחזיר למוטב. ועד ששינוי כזה לא יתרחש בתוך הרצון לקבל, אז הוא בכלל לא מבין על מה מדובר כאן, כי כולו נמצא בתכונות אגואיסטיות, כלומר במחשבות ורצונות על עצמו.

השינוי שאותו עובר הרצון זו לידה אמיתית חדשה. בדומה לאיך שמטיפת זרע שאין בה כלום חוץ ממידע פנימי על עתידו של האדם, מתפתח משהו, שבסופו של דבר, הופך לאישיות עצמאית: חושבת, מבינה, מרגישה, אחראית למעשיה. מהיכן כל זה מגיע כאילו מתוך ריק? אבל כך בדיוק מתרחשת הלידה הרוחנית שלנו.

זהו תהליך נסתר ולא מובן לנו. עד שאנחנו לא חווים שינויים רציניים, אנחנו בכלל לא מבינים איך כל זה מתממש בחומר, איך פועל האור, איך הוא משנה את התכונות שלנו, מה נשאר לנו מכל מדרגה שממנה עלינו.

האדם מתבלבל ואינו מבין היכן הוא באמת נמצא. כתוב, "אני ראשון ואני אחרון", אז איפה כאן האדם? אולי לפחות באמצע? – קיים מצב התחלתי של עולם אין סוף ומצב סופי, שהוא החזרה לאין סוף, ואנחנו נמצאים בדרך, איפה שהוא באמצע בין זה לזה.

ומה אנחנו יכולים להוסיף מעצמנו לפעולות של הבורא שבהן הכול מתחיל והכול מסתיים? – אנחנו רק יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו, להראות שאנחנו בעצמנו רוצים להתקדם לצורת הבורא ולא שהייסורים ידחפו אותנו מאחור.

הבורא ברא בי רצון לקבל שמרגיש טוב ורע ביחס לעצמו. ועכשיו, בעזרת ההרגשות הטובות והרעות האלה הוא יכול לנהל אותי! אבל אם אני מנוהל רק על ידי הרגשות נעימות או לא נעימות שלי, אז אני פועל כמו בהמה. אבל אם אני רוצה להתקדם לאותה המטרה בכוחות עצמי, אז אני צריך להרגיש את חשיבותה, לקבל כוחות להתפתחות שפועלים נגד הטבע שלי.

אני צריך לעלות מעל להרגשה האגואיסטית של טוב ורע להרגשת אמת ושקר, ודווקא אותם להחשיב כטוב ורע. הכוחות האלה צריכים למשוך אותי קדימה, בכך שמחליפים את התענוגים והייסורים שדחפו אותי מאחור. זה נקרא דרגת ה"אדם" ולא בהמה.

אפשר לעשות את זה רק על ידי הסביבה שמקנה לי כאלה ערכים, כזאת חשיבות של אמת ושקר שמספקת לי כוחות להתפתחות שלי. אבל לשם כך אני צריך לשמוע ולהעריך את הסביבה. כלומר כל העבודה שלי להשגת הבורא והשגת מטרת הבריאה, העלייה מההרגשה הטבעית של טוב ורע לשׂכל, המדרגה הבהמית לדרגת ה"אדם", מהרגשת התענוג והייסורים להרגשת אמת ושקר, כל זה מתרחש בעבודה עם הסביבה. התפקיד שלי זה למצוא סביבה שיש לה כאלה ערכים ומטרות ולהתפעל ממנה.

הודות לכך אני אקבל כוח להתפתח כאדם ולא כבהמה. כי הבהמה הולכת רק אם היא רואה שק של זירעונים לפניה או שמקבלת מכות מאחור. אבל האדם מתאר לעצמו תענוגים וייסורים כהתקרבות או התרחקות מתכונת ההשפעה, מאמת ושקר.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 27.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
דרך שמכוסה בצל של השפעה
אור שמקורב בטלסקופ של הקבוצה
רסן לאגו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ok8xC

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest