דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מצרים: שפע וריקנות

מצרים: שפע וריקנות

שאלה: התורה מתארת את מצרים כארץ של שפע עבור האגו שלנו. איפה היום ה"מצרים" הזאת עם השפע שלה?

תשובתי: באמת, בני ישראל בכו במדבר על אותו האוכל המשביע שהם אכלו במצרים. הארץ הזאת הייתה ככלי מלא. הרי "אור החכמה" מכונה בשם "יאור" (נילוס), שממלא את הרצון האגואיסטי במלואו.

באופן כזה, מצרים העניקה שפע חומרי, ולבני ישראל, האנשים שהולכים בדרך הרוחנית, היא העניקה בנוסף לכך את ארץ גושן – את חלקה העשיר ביותר, ששם היה ניתן לחיות בשגשוג. לא במקרה הם הכפילו את כמותם במצרים – הרצון האגואיסטי שם מתענג ומשמין.

אך הבעיה היא שיום אחד קם על מצרים "מלך חדש" ולפתע אני מגלה: האגו שולט עליי ושליטתו היא עול עבורי. ואז "ויזעקו בני ישראל מן העבודה", – "קחו ממני את השפע, אני לא רוצה אותו, אלה בשבילי לא חיים. מה יש לי מכל התענוגים האלה? הרי אני שוקע בתוך ייאוש וחוסר אונים, אני לא יודע בשביל מה אני חי". כביכול, מה הבעיה? תשכח ותהנה. אבל לא, אני לא יכול. ולא שאני לא מנסה – אני פשוט לא יכול, וזהו.

וזה אותו "מלך מצרים החדש" ששולט עליי עכשיו ומראה לי שהחיים שלי גרועים. כך פרעה מקרב את בני ישראל לבורא. הם בעצמם לא יכולים להתקדם אפילו צעד אחד, ופרעה מכריח אותם להרגיש ריקנות, להתייאש מהחיים עם כל התענוגים שבהם. הם בונים את הערים פיתום ורעמסס – במילים אחרות, מנסים להצליח כשהם עובדים בתוך הרצון האגואיסטי: מכונית חדשה, חופשה אקזוטית… אך התוצאה היא – ריקנות גדולה עוד יותר. ל"בני ישראל" שבי זה לא נותן כלום.

אם לפני כמה מאות שנים היו נותנים לאדם הפשוט את מה שיש היום, אפילו לעניים ביותר, זה היה נראה לו עושר: יש לך היכן לחיות ולישון, יש לך שולחן וכיסא, יש לך לחם ומזון כלשהו במקרר, אתה לא מת מרעב, אתה יכול לפחות בצורה כלשהי לפרנס את עצמך. אולם הרצון האגואיסטי גדל ואינו חש סיפוק חומרי.

במקום זה הוא מוצא את עצמו ב"מצרים" – בעוני רוחני. לא במקרה אחוז ההתאבדויות בסקנדינביה המשגשגת הוא כל כך גבוה, ובאפריקה האנשים מתים מרעב אך לא מתאבדים.

ובכן, "מצרים" זה שפע שמעליו מולכת תחושה של ריקנות ההולכת וגוברת. זה בדיוק מה שקורה עם העולם שלנו. למעשה הוא מתקדם לקראת "יציאת מצרים". הרי הוא כבר לא צריך את ה"פרעה" הזה, שמביא אסונות שלא ניתן להתמודד איתם, שמפיל לתוך ייאוש וחוסר תקווה. היה נראה שכביכול יש לנו את הכול בשפע, אולם אנחנו מרגישים את עצמנו חסרי אונים בפני הבעיות העכשוויות. בסופו של דבר, האנשים מוכנים לצאת מ"מצרים", אף על פי שהם לא מבינים מהיכן ולאן הם הולכים.

כך גם עם ישראל לא היה מודע למתרחש וצעק למשה: "לאן אתה מושך אותנו? מה אתה זומם נגד פרעה? מדוע אתה מכריח אותנו לברוח על ידי הצרות?". הם בכלל לא רצו בבריחה הזו, אך משה ואהרון, כלומר הכוהנים, "סידרו" להם את זה מלמעלה…

מתוך שיעור על מאמר הערבות, 11.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תנאים לאלה שדורשים חיים
מצרים, ארץ זבת חלב ודבש
"ויבן ערי מסכנות"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eTc1a

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest