מצוות ותיקון הנשמה

photo_rav_gh70_055l.jpg

שאלתו של אבי: לפי דברי הרב"ש, יש סגולה שמחיצוניות יכולים לבוא לפנימיות, שעל ידי מעשים הלב מתהפך. יחד עם זאת, אתה חוזר ומזכיר שהמצוות החיצוניות הן בבחינת סימנים בלבד ואין להן שום קשר לתיקון הנשמה.

תשובה: כאשר מזכירים ביצוע חיצוני, אין הכוונה לביצוע הפיזי, אלא לכוונה "לטובת עצמי", וכאשר מזכירים ביצוע פנימי, מתכוונים לכוונה "לטובת הבורא".על הביצוע הפיזי הבורא אמר "וכי מה אכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף, הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות". זאת אומרת, שכל הקשר בין פעולות למצוות הוא בכוונות, ולא בפעולות עצמן. אם האדם היה יודע שהפעולות שלו לא נותנות לו שום תוצאה, הוא היה מודה לחוכמת הקבלה, שכן נותנת לו את הכיוון הנכון בחיים! כל ההבדל והניגוד בין הדת לקבלה הוא בהערכת החשיבות של המעשה לעומת הכוונה: מה יותר חשוב, המעשה או הכוונה? הרי הקבלה לא סותרת את חשיבות המעשים (המסורת), אשר יוצרים ומארגנים מסגרת לחברה. אך גם הדת צריכה להודות בכך, שבמעשים ללא כוונה אין רוח חיים, הם לא מתקנים את האדם, ואת הכוונה אפשר לשנות רק בלימוד נכון של חוכמת הקבלה!

למעשה הדת צריכה להודות בכך שהיא לא מושלמת, וכאן נמצאת נקודת החיכוך! כיוון שמטרתה העיקרית של הדת היא, לתת לאדם תחושת גאווה, בשל שלמות ביצוע המצוות, המעשים, שלפי דעתו בביצועם הוא משרת את הבורא ואת העולם, ולכן כולם גם חייבים לו.

לעומת זאת, חוכמת הקבלה מראה לאדם את ההיפך, עד כמה שהוא פגום ושקרי, וזאת בעזרת האור העליון, אור הבורא, שיורד ומשפיע עליו בזמן הלימוד. והאדם לא מרוצה מהתוצאה הזאת של הלימוד. רק אם הוא יכול להתרומם מעל ההרגשה שלו, תוך העלאת חשיבות האמת מעל הרגשת הייסורים, אז מתקדם, ואם לא מסוגל, אז מתרחק מהדרך.

על הצורך להעמיד את חשיבות הכוונה מעל לחשיבות המעשה נכתב ב"הקדמה לספר הזהר", (אות סו).

שיעור על פי הקדמה לספר הזוהר (אות ס"ו עד אות ס"ט)

פוסטים קודמים בנושא: הדת בראי הקבלה

2 comments

  1. שלום לכבוד הרב!

    ראשית, בתור מי שלומד כבר לא מעט שנים את כתבי בעל הסולם, ולאחרונה התודעתי לשיעור הלילי של הרב שאני צופה בו מידי לילה דרך האינטרנט, אין מילים בפי להביע את תודתי והערכתי לרב ולתנועת בני ברוך על שפע האור והכוונה נכונה.

    אבל לא מובן לי היחס האמור כאן לגבי המצוות, ולא נראה לי שהרב"ש ובעל הסולם היו חותמים על כך.

    ההשקפה שהמצוות אינן אלא "מסגרת לחברה" אינה עולה בקנה אחד עם דברי הרב"ש שהבאו כאן אודות החיצוניות המעוררת את הפנימיות.

    האם קריאת שמע היא "מסגרת לחברה"? ומה עם המ"ן שמעלים במילת "ישראל", וו"ק דגדלות שנכנסים ב"שמע", ומוחין דביאה ראשונה וגדלות דט' שנים ויום א', וכל מה שנאמר בכוונות ק"ש וברכותיה, והזיווג בשים שלום וכו', האם ניתן לפעול את כל אלו ללא המעשים החיצוניים? האם תקיעת שופר והנסירה בראש השנה הם "מסגרת לחברה"? וה' עינויים ביוה"כ???

    ולגבי "וכי מה אכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצוואר לשוחט מן העורף, הוי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות" – לא נראה לי שכוונתו כפי שפורש כאן, אלא שלהקב"ה לא אכפת אם תשחט מן הצוואר או העורף, כי לא בשבילו נועדו המצוות ואיננו עושים לו טובה בזה, אלא "לצרף בהן את הבריות" כלומר למען הבריות הן נועדו. כי יש במעשים אלו, ודווקא אלו, את הסגולה של חיצוניות המעוררת את הפנימיות.

    וזו גם לדעתי כוונת בעל הסולם בהקדמה לספר הזוהר אות ס"ו, בדברו על המעשים החיצונים כ"דבוקים על הפנימיות". ומכח כך יש בכוחם לעורר את הפנימיות, ומאידך כל פנימיות שתלווה בחיצוניות שסותרת מעשים אלו – לא תצלח.

    "אך גם הדת צריכה להודות בכך…" – לא הבנתי מדוע הדת צריכה להודות במשהו, כאילו שאי פעם אמרה אחרת. הרי "רחמנא ליבא בעי", "למה לי רב זבחיכם…", "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", "וידעת היום והשבות אל לבבך…" ועוד רבים לאין ספור, מבית מדרשה של הדת באו. ומעל כולם – "מימינו אש-דת למו".

    "כיוון שמטרתה העיקרית של הדת היא, לתת לאדם תחושת גאווה…" – מינא הני מילי?

  2. אזרח ישראלי

    שלום לכבוד הרב,

    האם לשיטתך אין צורך בקיום מצוות כמו למשל הנחת תפילין עד אשר נברר את הכוונה האמיתית שלהן?

    תודה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest