מערכת ההשפעה

במאמר "מתן תורה" בעל הסולם כותב שההשפעה ממומשת בפעולה שבין אדם לאדם (לזולת) ובין אדם לבורא. אך שתי הפעולות מכוונות למטרה אחת, להשיג הידמות חלקית (125 המדרגות של העולמות), ואחר כך הידמות מלאה (של עולם אין סוף, מצב של דבקות) לבורא.

כאשר האדם מבצע איזושהי פעולה בכוונה על מנת להשפיע, ולא למען הנאה עצמית, אין הוא מרגיש בהבדל, אם הוא משפיע לאדם (לזולת) או לבורא, כי כל מה שיוצא מחוץ לגופו, מורגש כזר.

הכוונה לעבוד למען הבורא? כיצד אני מתאר אותו לעצמי? – אני מתאחד עם החברים (אנשים בעלי מטרה זהה לשלי), וכך אני מתעלה מעל לאגו שלי. באיחוד הזה אני מתחיל להרגיש רצון יותר פנימי, שנקבע על ידי כבורא. דרך שרשרת א' אני משפיע אליו (שרשרת ב'). משניהם מגיעה אליי תגובה.

הקבוצה והבורא הם שני מודלים "זרים" שנמצאים בתוכי, אני מבדיל אותם זה מזה. עם שניהם אני עובד בכוונה על מנת להשפיע, מעל לאגו שלי.

 

כאן המעגל נסגר… אין יותר אף אחד, מסתבר שהכול הצטייר רק בתוך האגו שלי, ברצון ליהנות שלי. אני מתעלה מעל לאגו שלי במצב של  "זר – א", ומעליו עוד יותר למעלה, במצב שנקרא "זר – ב". אך כל זה נמצא בתוכי.

כאשר נאמר "מאהבת הבריות לאהבת השם", הכוונה שמדובר על שתי מדרגות התיקון של הרצון האגואיסטי שלי. כאשר אני "משפיע לזולת", משמע שאני רוצה להידמות לבורא, כלומר להיות בדבקות עימו.

הכול נמצא בתוכי, פעם הרצון שלי נקרא קבוצה, סביבה, אנושות, נשמות, ופעם בהרגשה היותר עמוקה הוא נקרא בורא. אך כל זה מתרחש בתוך הרצון שלי, שמתוקן בכוונה על מנת להשפיע. פשוט קיימות בי שתי רמות של יחסים, וקשה לי יותר להתייחס כלפי הבורא, מאשר כלפי החברים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מתן תורה", 05.05.2010

רשומות קודמות בנושא:
פגישה עם הבורא על גשר האהבה
הכלי של נשמתי
ההחייאה של הנשמה העולמית