דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / חגים ומועדים / מועדים הם מדרגות של עלייה רוחנית

מועדים הם מדרגות של עלייה רוחנית

בסולם העלייה הרוחנית ישנן מדרגות בעלות איכות וערך מסוימים האופייניים רק להן. המדרגות הללו נקראות "מועדים".

מועד, זה תאריך מיוחד בעבודה הרוחנית, שאין לו שום שייכות לימים בלוח השנה התואמים לתנועות השמש, הירח וכדור הארץ.

כאשר אדם עולה למדרגה של חג מסוים, אז היא משפיעה בצורה מיוחדת על העבר, ההווה והעתיד שלו, על כל מה שהוא עשה עד היום. יתרה מזה, היא יכולה להעלות אותו לדרגה חדשה או לזמן מסוים או לתמיד.

המועדים הם שונים, אבל כל פעם הם משפיעים בצורה איכותית על האדם, לכן בתורה הם מוזכרים ומודגשים באופן מיוחד.

כל מה שנאמר בתורה שאותו אנו צריכים לדעת, זה על הסולם של העלייה הרוחנית שבו אנחנו עולים, בכך שמתקנים את עצמנו בהשוואה עם הבורא. אין שום דבר אחר.

כל החיים השפלים, האפסיים והריקניים שלנו, וכל האירועים שמתרחשים בהם, מוכנסים לתוך הסולם הזה, מפני שהוא מבוסס על תיקון הרצון. ורצון, זה כל חומר הבריאה, הכולל דרגות התפתחות של דומם, צומח, חי ומדבר.

הרצון כל הזמן גדל, עולה ומיתקן. התנועה הזאת קולטת וסופגת בתוכה את החומר של כל העולמות ואת כל הכוח שמנהל את החומר הזה.

מועדים, אלה הן מדרגות מיוחדות שבהן קיימות "מעליות" אנכיות ואופקיות, שהן תוצאה מהזכויות הקודמות שנצברו. הם פתאום פורצים, מתחברים יחד, ולכן נותנים תוצאה משלהם.

במושג "מעלית אנכית", הכוונה היא לירידות ועליות. ו"מעלית אופקית", זה חיבור של כמות עצומה של נשמות קטנות, רסיסים, שבמדרגה הנוכחית מתחילות פתאום להתמזג. כי אפילו בעולם שלנו, מועדים, זה משהו המוני.

אפשר לשייך אליהם גם עלייה של אנשים יחידים בהשגתם ויצירתם, אבל רק מי שמתחבר בתפיסה שלנו עם משהו המוני. באופן כזה, במועדים נוכחות שתי התופעות הללו.

לכן, עבור ההמונים קיימות "מעליות אופקיות", ועבור אנשים יחידים, "מעליות אנכיות", שמתחברות למועדים, בכך שמשלימים בצורה מעניינת זה את זה: מצד אחד, מתרחשת השפעה של אישיות יחידה על ההיסטוריה, מצד שני, השפעה של המונים על ההיסטוריה. במושג "היסטוריה", הכוונה היא להתקדמות.

נשאלת השאלה, האם אפשר להחליף אחד באחר? הניסיון המעשי מראה, שעקרת בית אינה יכולה לנהל מדינה. אבל אם ההמונים מחוברים בצורה נכונה ביניהם, האם הם יכולים להחליף אישיות מיוחדת?

זה אפשרי כאשר מושג תיקון שלם. במקרה כזה כל ההמון (המסה) הופך לאישיות הבולטת ביותר, בכך שהוא קולט וסופג לתוכו את כל המקובלים היחידים והופך להיות "כאיש אחד בלב אחד", כמו במעמד הר סיני.

הערה: אבל שם בכל זאת משה היה המנהיג?

תשובתי: משה, זו דמות מקובצת של העם המשתוקק לבורא, שיכול לאסוף ולהרכיב יחד את הנקודות הגבוהות ביותר שלו, שמנותקות ממה שלמטה מזה. הסכום של ההשתוקקויות הללו נקרא "משה".

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 11.6.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/wwdmI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest