דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / מה יניע את האנושות לקבל את חכמת הקבלה?

מה יניע את האנושות לקבל את חכמת הקבלה?

במאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", בעל הסולם מוכיח לנו שבפילוסופיה אין שום דבר אמיתי, משום שיסוד המחקר שלה עצמו אינו אמיתי.

הפילוסופים מתבססים על רעיונות מומצאים, שאין להם כל בסיס ממשי. ניתן לחקור רק את החומר ואת הצורה המלובשת בחומר – והפילוסופים עוסקים בצורה מופשטת ובמהות.

האמת היא, שאנחנו אף פעם לא יכולים לדעת, האם הצלחנו להגיע לצורה מופשטת, והמהות בכלל אינה ניתנת להשגה ואנחנו אפילו לא יכולים לתאר אותה לעצמנו.

כך, לפילוסופיה אין שום הוכחות, שום בסיס ממשי. מכאן מגיע בלבול גדול וריבוי קולות מה שהפך את הפילוסופיה היום למילת גנאי. ובמקומה אנחנו יכולים לסמוך רק על הפסיכולוגיה המטריאליסטית שכולה מתבססת על מחקר מדעי מעשי, רציני ועובדתי.

הפסיכולוגיה חוקרת רק את התופעות האופייניות לחומר – את הצורה המלובשת בחומר. זה נכון, אך מצד שני, היא לא מתבוננת גבוה יותר ולכן היא מוגבלת. הפסיכולוגיה שנולדה רק בתחילת המאה הקודמת כבר עברה את דרך ההתפתחות שלה וסיימה אותה בשנות ה-80.

פשוט אין לה מה לחקור יותר. החומר העובדתי נגמר וכל השאר יוצא מגבולות היכולות שלנו.

יוצא, שטווח המחקר בתחום האדם והסביבה הוא די צר ומועט.

היום כבר רואים בבירור, שלמחקרים האלו חסר בסיס, מפני שבעצם אנחנו מגלים רק ביטויים מסוימים ולא יכולים לקשור אותם לאחד, לאיזו מערכת שלמה.

את העובדות המציאותיות שבמחקרים הפסיכולוגים לא יכולים לתרגם למדע, לנוסחאות מדויקות ולשיטות, ליסוד מדעי אמיתי. ההיפך, כאן היסודות בלתי נתפסים, אנחנו לא יכולים להגיד במדויק מהו האדם, רואים לפנינו רק את החלק ה"בהמי" שלו.

ובכל זאת, כפי שכותב בעל הסולם, אנחנו צריכים להודות לפסיכולוגיה המטריאליסטית: מצד אחד היא ניפצה את הפילוסופיה, ומצד שני, הובילה אותנו אל חכמת הקבלה.

הרי הנסיבות מסתדרות באופן כזה שאנחנו חייבים לחקור את הטבע האנושי ואת הסביבה – את החברה, את האנושות, את הבעיות הסוציאליות במשפחה, בחינוך ובכל יתר התחומים.

וכשאנחנו מנסים להשתמש לשם כך בפסיכולוגיה, אנחנו רואים שהמשמעות חומקת מהעיניים, נשארת בלתי מושגת. אנחנו רוצים לנהל את המחקר בדרכים מדעיות: למדוד, לבדוק, להשוות, בלי לסמוך על שום פנטזיות, כשאנחנו מתבססים על ניסיון החיים – אך הכול נמוג ונעלם.

אבל העולם בינתיים שוקע בתוך המשבר ואנחנו פשוט חייבים להבין כיצד לחנך, לעצב את האדם. מיהו ה"אדם"? מיהו הילד? מיהם האב והאם?

מיהם חברי החברה, חברי כל האנושות? אנחנו לא יודעים זאת, לא יכולים לערוך מחקר, למדוד את כולם לפי קריטריונים מדויקים ולחלק לקטגוריות, כדי לקבל איזו תמונה כללית ולהבין כיצד לנהל את החברה האנושית.

אנחנו נשארים באפלה, ואם ניקח בחשבון את הנסיבות הנוכחיות, זה הופך את מצבנו לרעוע ומסוכן מאוד.

ובכן, זה מה שמביא אותנו מהקונספטים הפילוסופיים, שעיוותו את הקבלה, לפסיכולוגיה, ומפסיכולוגיה – שוב לחכמת הקבלה. כך המעגל נסגר.

אבל באיזה אופן הקבלה תתגלה לעולם? נכון שהפילוסופיה גוססת והפסיכולוגיה כבר שוקעת בתוך המשבר, נכון שכל האנושות נמצאת במשבר וזקוקה לחכמה שתסביר לה את מהותה: מהו האדם, מה מטרת ההתפתחות, מה הטבע עושה איתנו, נכון שהיום מתגלה חוסר הידע המוחלט שלנו בתחום המפתח הזה, שאנחנו חייבים לחשוב עליו, אך כיצד לעבור לחכמת הקבלה המסבירה את כל השאלות הללו? כיצד להבין שדווקא בה טמונות התשובות?

החיסרון היום כבר התגלה – הרי אף אחד אינו יודע מה לעשות הלאה עם הציוויליזציה שלנו. ישנם כאלו שכבר מדברים על סוף העולם וכמעט מברכים את בואו. אז מה אנחנו יכולים לברר, להבחין בנו ובעולם כדי לראות, אם לא את התוכנית משלנו, אז את תוכנית הטבע: לאן היא מובילה אותנו?

השאלה הזאת כבר מתעוררת, כבר מגיעה לבשלות בחברה האנושית, כבר יותר מכירים בה בפנים, אף על פי שמבחוץ, מתוך חוסר מוצא, ממשיכים להראות כאילו הכול בסדר. והשעון בינתיים מתקתק ומתקרב אותו הזמן שאנחנו נצטרך לענות לעצמנו.

אנחנו נמצאים בנקודה מיוחדת על ציר הזמן – בנקודה תחת סימן שאלה: באיזה מצב האנושות תוכל לגלות לעצמה את חכמת הקבלה?

בזמנו כינו את איינשטיין בפה מלא "משוגע" – עד שהמחקרים הראו שהוא צדק. אולם התיאוריות הפיזיות אינן קובעות את גורל העולם, הן לא שייכות לצרכים היומיומיים של בני האדם ולמנת הגורל המצפה להם מחר. סוף כל סוף למי אכפת מהיחסות, על המהירות מתחת למהירות האור וכו'.

מצד שני, הקבלה היא לא סתם קונספט "מוזר". הבעיה היא אחרת, כדי להבין אותה חייבים לגשת לשינוי הטבע של עצמנו.

הפריצות בפיזיקה לא היו דורשות את זה, שם היה מספיק לשנות את השכל, בלי לגעת בלב, בלי לתקן את הרצון. ואפילו אם השכל סרב להבין דבר חדש – לא נורא, עולם כמנהגו נוהג.

וכאן אנחנו צריכים להסכים על השינויים בנו. מתגלה לנו עובדה, מדע, תנאי, שלפיו אנחנו חייבים להתחיל לשנות את עצמנו. אז כיצד האנושות תקבל את זה?

הבעיה כאן אינה מסתכמת בהסכמה, במוכנות לשמוע למקור זר ושנראה לעיתים כמפוקפק. לא, אבן הנגף האמיתית מונחת עמוק הרבה יותר – בנחיצות לשנות את עצמי לדבר ההופכי, להגביל, "לחנוק" את עצמי.

זה הבסיס לדחייה, שכתוצאה ממנה יוצאים האנטישמיות וצורות אחרות של אנטגוניזם. מהאדם דורשים כביכול "למות" כדי לחיות. כל העניין כאן כיצד תיפתר הסתירה הזו…

מתוך השיעור לפי המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 23.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אופקים של תפיסה
תודה לכם פסיכולוגים, להתראות פילוסופים
כל דרכי הידע מובילות לחכמת הקבלה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/VdR6i

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest